השעה כבר שמונה בבוקר... אני כבר שעתיים סגורה כאן בחדר,
ואין שום רחש מחוץ לחדר.
מה הוא עושה שם? הוא רק מחכה לרגע שאני אצא החוצה?!
ואז השד יודע מה הוא יעשה לי. מדברים על שד,אולי זה באמת
איזה שד שרודף אותי ואולי הוא באמת יודע מה עובר על אמיר.
יכול להיות שאמיר צודק, נטרפה עליי דעתי ,פשוט כך!
לא,השקט הזה מוזר לי מדי... אני חייבת לבדוק מה קורה...
חריקת הדלת הזאת לא עוזרת לי במיוחד...
הממ...אני לא רואה אותו,אומנם קצת קשה לראות מפתח זעיר
אבל המפתחות של האוטו לא על השולחן.
אני לא מאמינה! הוא פשוט נסע!
איך לא שמעתי אותו יוצא?! יכול להיות שנירדמתי לקצת?
המוח שלי... אני כבר לא יודעת כלום! כלום!!!

"תראי שרון,נסעתי עד הצפון בשביל לקחת אותך בחזרה הביתה.
ועזבי את זה, את החברה הכי קרובה שיש לי... ואנחנו מספרות
הכל אחת לשניה... הייתי מצפה ממך שתגידי לי מה קרה
עוד מבלי שום קשר לכך". ענת,באמת מקסימה..רק התקשרתי
ומבלי לשאול שום שאלה מיותרת לקחה את המפתחות ויצאה
לכיוון שלי.
"שרון... אני רואה שמשהו מציק לך, משהו אוכל אותך מבפנים,
למה פשוט שלא תוציאי את זה החוצה ותגמרי עם זה?"
זהו.... היה לי גבול מסויים עד שיכולתי לשמור את הכל בפנים,
פרצתי בבכי מר,זרקתי את ראשי על ברכיה של ענת ופשוט
בכיתי...
"אויי בובה ... מה עשה לך הנבלה הזה? את כל כך סובלת,
ואת לא מספרת לי מה הוא עשה שפגע בך ככה?"
"ענת... היה לנו ריב נוראי... פחדתי ממנו פחד מוות... ו,
ו..."
"טוב טוב... בואי תרגעי,תיקחי נשימה עמוקה,תשתי מים...
זהו,עכשיו תמשיכי לספר..."
בזמן שסיפרתי לענת ,ראיתי אותה יושבת קפואה... לא הוציאה הגה
מהפה... יושבת לידי המומה מדבריי.
"שרון, אני רוצה ללכת אליו".
"מה ללכת אליו?! את נורמלית?!" רק זה מה שחסר לי,שתחזור
לי בשתי חתיכות. מה אני יודעת למה הוא מסוגל?!
"תני לי ללכת אליו! מגיע לו... מגיע לו את כל הרע שבעולם!"
"ענת, אל תהיי לי עכשיו השופטת ותגזרי עליו עונשים.
נכון,הוא התאכזר אליי... אבל תני לי לפתור את זה איתו. זה לא
יעזור אם תתערבי, להיפך... זה יכול רק להחמיר".
"בסדר, בינתיים אני לא אתערב. ואת,עדיף שתתרחקי ממנו".
"טוב אמא'לה". עם החיוך שנתתי לענת... נזכרתי שלא רק יש לי
את אמיר על הראש... אלא בנוסף... דבר לא אנושי שמציק לי.
"ענת... את זוכרת שסיפרתי לך על אותו לילה שהפחיד אותי".
"כן..."
"אז היצור הזה שוב הופיע,בזמן שהייתי עם אמיר".
"ועד שלא היית בקשר שוב עם אמיר,לא נתקלת בו נכון?"
"נכון... את מנסה לרמוז לי משהו?" הסתכלתי עליה במבט
חשדני.
"לא משהו שאת כבר לא חושבת עליו".
"אני..." כיווצתי את הפנים , מנסה להתעלם כנראה מהמובן מאליו.
"את יודעת !"
"תהיי הגיונית! את מנסה להראות שיש קשר בין היצור הזה
לאמיר, אבל מה הקשר? מה שהיה שם, פיזית לא קשור לאמיר".
"אולי לא פיזית, אבל אחרת איך תסבירי את זה?" זה כל -כך לא
נתפס... היצור ואמיר?
"אני לא יכולה להסביר את זה... וזה מה שמשגע אותי!"
"תלכי לאניה, והפעם עם רצון טוב".
"המיסטיקנית? אני לא ממש הבן אדם הכי אהוב עליה".
"תפסיקי עם השטויות, תתרכזי בעיקר שהוא להבין ולסלק את זה
מחייך".
"בסדר,אני אלך אליה מחר. ענת... השותפה שלי לא תחזור רק
מחר. את תשני אצלי היום נכון?"
"ברור... אני לא אשאיר אותך לבד".

"לה לה להההההה שרונהההה לה לה לה....תפתחיייי ליייי".
מה לעזאזל..?! השעה אחת בלילה... זה נשמע לי כמו אמיר.
"ענת... ענת!!!! קומי..."
"מה קרה???"
"זה אמיר...נראה לי שהוא שיכור, והוא רוצה להכנס".
"אני אתקשר למשטרה".
"חכי רגע! משטרה? זה סתם ייצור עוד מתח,הוא רק שיכור".
"סליחה??? רואים שלא ישנת מספיק,השכל לא עובד! מה זה
רק שיכור?! את אמרת שהוא מטורף! אז לא רק שהוא מטורף
הוא גם שיכור מטורף! בטח שלהתקשר למשטרה". אני יודעת שזה  
הדבר הנכון לעשות... אבל הייתי מעדיפה להאמין שהכל פשוט
יסתדר איכשהו.
"אמיר??? תקשיב לי... התקשרנו למשטרה,כדאי לך ללכת מכאן".
"מי זאת????? החברה הכלבה של שרונלהלהלה??"
"כן,זו הכלבה! מה לא מובן במה שאמרתי לך?!? אתה באמת
רוצה להסתבך? תיק במשטרה? זה מה שאתה צריך בחיים
שלך?!"
"תסתמי את הפה ש'ךךךך... חתיכת זונה מפגרתתתת, מה
את השומר ראש שלהההה? הא??? תענייי לייי יא כלבה
סתומההה. נהיית כמו החברה השרוטה שלך???
גם אותך צריך לאשפז???
בואיייייי,בואייייייייי אני אקח אותך לבית משוגעים,
יא חולת נפשששש... אני אתן לך מכות חשמללל שיעורר את
הטמטום ש'ך!!! נראה אותךךך גיבורההה גדולההה.
אותך ואת החברה ש'ךךך שתיכןןן!!!"
"ענתתתת!!! תתרחקי מהדלת!!! יש לו את המפתחות
של הבית! תזוזייי משםםם!
"תעזוב אותההה!!! אמיר דייייייי,אלוהיםםםם דייייי!!!"