יואב תמר / ארמון הזכוכית |
או לפחות, שהיה עשוי ממנה.
שברי זכוכית הופכים לאבק כשאני דורך עליהם, וגם כאשר לא.
חדרים עצומים עומדים ריקים, לאחר שקירותיהם קרסו עליהם.
באולמות השפים משוטטות רוחות רפאים צולעות של מחוללים קלי
רגליים.
אני משיך לצעוד, והזכוכית ננעצת בבשרי.
דם יורד מפצעי, והוא זורם.
הדם ממלא את החדרים הריקים.
רגש הוא דבר שביר כל כך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|