פתאום זה בא לי - לא יודע מאיפה אבא אמר לי לסגור את הרדיו,
ממש לא רציתי היה שם שיר ג'ז ממש רגוע ונעים אבל סגרתי בכל
זאת,
כמובן שלא הייתי ממש מחובר כל השנה שחלפה לה אני מרגיש כאילו
אני במעין בועה הולך וחי עם כולם אבל במעטפת שלי במעטפת
שמפרידה אותי מכולם מחשבותי תמיד במקום אחד בזוית אחת פתאום
טלפון מוציא אותי מהדמעות מה קרה לך הוא שואל אתה מצונן... לא
אני לא סתם... לא משנה
הלוואי שיכולתי להחזיר את הזמן אחורה לקצת פחות משנה ליום שבו
הכול התחיל לא יאומן איך טעות אחת טעות בודדה החלטה לא נכונה
תשפיע עליך כל כך תגמור אותך ולא תתן לך לצאת, אבל אנחנו
הגיונים ביום עובדים בסטארט-אפ כל היום מספרים הגיון והיא כבר
לא חושבת עליך לה כבר יש חברים חדשים טלפונים פתאום מטרידים
אותה לפעמים אני חושב שאם הייתי אוגר את הדמעות שלי מהשנה
שחלפה כבר יכולתי להטביע את עצמי ולגמור עם זה,
אני מעולם לא לקחתי עט לכתוב משהו בדרך כלל גם אם בא לי לכתוב
משהו זה נעצר בעובדה שאני לא מוצא עט.
אז מה אני עושה איתה את הזמן לא מחזירים אז איך מחזירים אותה
איך.... היא כל כך שמחה מאושרת ממש כמו ילדה קטנה שקיבלה בלון
ופרח אדום אני כל כך אוהב את זה בה היא חייה בעולם מושלם בעולם
של כיף ים ופרחים לא להאמין שהיא גרה בישראל והיא כל כך חסרה
לי מה לא הייתי נותן בשביל להריח אותה ככה מקרוב כמו פעם בשביל
לתת לה מתנה ולראות אותה מחייכת, מחייכת בגללי בגלל שעשיתי לה
משהו טוב שנתיים נתתי לה כל מה שהיה לי כל כך הרבה אהבה היא
לקחה ממני ועדיין היא הדבר הראשון והאחרון ביום שאני חושב עליו
ועוד בערך 1000 פעמים באמצע.
אני כל כך מלוכלך עכשיו צריך להתקלח להתאורר אולי אפילו אסע
אליה רק כדי להיות קרוב רק שעתיים מפרידים מאיתנו זה הכול אני
נוסע שעתיים ויכול לראות אותה להגיד שלום
זה כל כך פשוט. |
