את נהיית מבוהלת
אומרת שאני לא עושה כראוי
לא מתלבשת, לא מאזינה, לא משחקת.
אני הופתעתי - עד כה חשבתי שאני סטראוטיפ מהלך
אמרתי שמזמן לא דיברנו
אמרתי שאני מתגעגעת לשירים שלנו
אמרתי שאני מתגעגעת לנאמנות בינינו, שהלכה, גוועה ונסדקה.

את נהיית מבוהלת
אומרת שאני לא מי שאני שאני שאני שאני
"את מגמגמת?" שאלתי אותך.
לא צחקת - התחלת לבכות, ומי את בכלל שתגידי לי מה לעשות?
פתאום ענית (סוף סוף):
"את מבולבלת מדי
את יורה לכל הכיוונים
את מציירת מטרה מסביב לחץ, כמו מצ"ח"
ולא ענית לי יותר.
עכשיו שתינו בוכות, שותקות, המומות.

כל מה שאני רוצה זה שנבטיח להמשיך
לדבר
ושנשיר יותר ביחד,
ושתמיד נהייה יחד, כי לחוד אנחנו שבורות.