08:33 יום א', משרדי אל-סם.
מר פומרנץ נכנס למשרדי אל-סם ברגל בוטחת, כשהוא אינו מודע כי
היום הוא היום שנועד לחטיפתו ע"י הפלג הקיצוני של מחתרת "עלה
רטוב". כהרגלו הגיע 10 דקות לפני המזכירה (שמגיע עם קו 66 ב
08:14 בדיוק) על מנת שיוכל להמנע מלהעיר לה על שאחרה ולהסתפק
במבט זועף אך סולח, כאשר תכנס. לבושו היה הולם ומכובד. כול
כולו הראה סמכותיות, ידע ואדונות. תפקידו היה מכובד והוא אכן
התנהג כפי המקובל ועל פי ציפיות האגודה שאותה ייצג במשך 25
שנה, ביוני הקרוב.

09:23
מר פומרנץ ירד לחזית הבניין על מנת להמתין למונית שתבוא בעוד 7
דקות בדיוק. לא משום שרצה להקנות דרך ארץ לנהג אלא משום שכך
ראוי לנציג האגודה שלא יבזבז לריק את זמנם של אנשי מעמד
העובדים. על מנת שלא להראות התנשאות וגבהות לב נכנס מר פומרנץ
למונית בברכו, כהרגלו, את הנהג "בוקר טוב, אדון פרג'ו...

09:31
"לאן אתם לוקחים אותי?! אני רב סרן יוסף פומרנץ, מספר אישי
25339!!" זעק מר פומרנץ מבעד לשק שכיסה את ראשו. "סתום ת'פה
י'טמבל! למי אכפת איפה היית בצבא?!" לחש לתוך אוזנו פה שהדיף
ריח רע.

שבועיים מוקדם יותר
רוני ודודו, שני שרוטים בראש, שרק חזרו מהודו שוכבים בסלון
הדירה המושכרת ושוברים את הראש מאיפה להשיג גראס באמצע היובש
הנרקוטי שנפל על תל אביב.
"אם אני מוצא את מי שאחראי לשבזה הזאת, אני מזיין ת'אים
אימ'שלו!"
"לפחות שיעשו איזו קיצבה עירונית לצעירים בעיתות מחסור"
לא מעניין אותי קיצבה! אני רוצה נקמה!! הבן זונה.."
"אבל איפה.. מי ייתן לעשות משהו כזה.."
"...הבן זונה..."
"מה הקידומת של הולנד? תשיג לי את השגריר!"
"...הבן זונה..."
"מדינה כמו שצריך. כמו שכתוב בספר."
"הבן זונה!! מצאתי!! אנחנו הולכים לקרוע אותו!! אני יודע מי
זה!!"


בחזרה ליום א'. קצת לפני 09:00 באותה דירה.
"דודו.. מה השעה?... דודו ... צריך להספיק..."
"אה?!... תיכף 9... קוווווום! ת'לא נורמלי! לא כיוונת
ת'שעון?!"
רוני ודודו דהרו לתוך המונית של אחיו של דודו. היום היה זה יום
הנקמה והם שכחו לכוון שעון מעורר. אבל כרגיל, הכול מסתדר.
התוכנית: להזמין מישהו מאל-סם, לא חשוב מי, להרצאת חינם בביה"ס
אליאנס ביפו על נושא הסמים במדינת ישראל. לחטוף אותו במונית
שתחכה לו, לסממו היטב בג'ארס מרוקאי משובח ולהקנות לו הרגלי
משתמש כבד. כש"הכשרתו" למשימת חפרפרת בארגון תושלם, ישוחרר
הנציג ולאחר פינוק שכזה במיטב הנרקוטיקה של המזרח האוריינטלי,
בודאי יקיר תודה לשוביו וישמח לספק להם מידע מוקדם על פשיטות
סמים בעיר או על סתם מסיבות שלא הוזמנו אליהן. חפרפרת בארגון.

09:50 במעלית
"איך קוראים לך עוד פעם?" שאל הפה הבאוש את מר פומרנץ.
"יוסף פומרנץ . רב סרן מספר אישי 25339"
"תגיד, מי שאל אותך באיזו דרגה התחררת?!" השתומם קול נוסף,
נטול ריחות הפעם.
"טוב, תקשיב יוסף, אתה בא אלינו הביתה אז תתנהג יפה ונשחרר
אותך כבר מחר. בסדר?! ... יוסף?!.. יוסף?!.. דודו, נראה לי שרב
סרן יוסף התעלף"

10:15
יוסף פומרנץ  התעורר כשהוא קשור לכסא ולידו בקבוק מי עדן עם
קשית שתיה מתכתית מוזרה. אחד משני הבחורים, שחייכו אליו, אמר
לשני "י'אללה, הפחיד אותי קצת. חשבתי שקרה לו משהו. רוצה קפה?
רק תעשה טובה צחצח שיניים קודם" השני הזדקף, פנה למסדרון ופלט
"אם היית מכוון שעון אולי הייתי מספיק"
"טוב יוסף, נראה לי שנתחיל עוד כמה דקות"
"מה? מה נתחיל? מה יש להתחיל?" קרקר בפחד מר פומרנץ.
"את ה.. נו לא משנה. כבר תדע אחר כך. בוא נגיד שאני מאלדר,
והשני, רוני, זה סקאלי. אנחנו חברי ארגון "עלה רטוב" ומטרתנו
לעשות טוב לעם ישראל. אתה מעשן?"
מה?.. אה.. לא לא. לא מעשן" ייבב מר פומרנץ.
"טוב, בכול זאת, קח שכטה קטנה מזה" והציג למר פומרנץ  ג'וינט
בינוני בגודלו אך למביני עניין נציין שיש הטוענים כי זהו
הג'וינט הטוב ביותר שגולגל באותה שנה, בכול גוש דן. החומר היה
פאר הטכנולוגיה המרוקאנית.
"לא מעשן, תודה. לא מעשן"
"קח שכטה.."
"לא לא, תודה. לא מעשן"
"קח.. הנה.."
"לא תוד.." לפיו של מר פומרנץ נדחף הג'וינט בדיוק כששאף נשימה
וההבהק האדום בקצה הג'וינט אישר כי תזמון ההחדרה היה מדויק.

10:18
"קח עוד שכטה קטנה, מר יוסף"
"לא תודה. לא מעשן"
"עוד אחת, צריך.."
"לא מעשן. תודה רבה"
"איזה דרגה השתחררת?
"רב ס..." תזמון ההחדרה היה מדויק שנית. קצה הג'וינט התלהט לגע
קל.

10:19
"רק עוד שכטה קטנה, מר יוסף. הנה גם אני אקח אחת.."
"לא תודה. לא מעשן"
"נו?!"
מר פומרנץ ינק עוד מעט ומחשבות פוחזות מילאו את מוחו.. "היהי..
מעניין מה אהרונה תאמר כשתגלה? הי הי.." השפעת הסם החלה לחלחל
אל מחילות הכרתו הצרות והמעופשות.
"בו'נה! אתה מחייך! י'מניאק! אתה כבר נהנה?!"

10:.. וכוס אמו! מה זה משנה מה השעה?!
השלישיה שכבו פרושים על גבם זה לצד זה, רוני ודודו משני צידיו
של מר פומרנץ, ודיגדגו אותו.
"נו?! מה אמרנו לך שזה אחלה?! תירגע.. תזרום.. צא מהקטע המעפן
שלך ותיהנה מהסרט!"
"יש לכם עוד אחת? נראה לי שצריך לחזק"
"יוסף עזוב אותך. הגזמת. כול אחד נתן כבר שניים שלושה
ג'וינטים. תן להרגע.."
"אז אני לוקח את זאת הביתה. לאהרונה. לא  אכפת לכם, נכון?!"
לא לא. אין בעיה. סע לדרך יוסף.. רק אל תשכח להתקשר להודיע
בקשר ל.. אתה יודע מה.."
"לא לא.. הי הי.. אין בעיה"

08:21
"בוקר טוב עליזה!" קרא יוסף לעבר המזכירה כשנכנס וחייך לעברה
זו הפעם הראשונה ב25 שנות עבודתו באגודה. לבושו היה עדיין הולם
ומכובד משום שתפקידו היה מכובד והוא עדיין השתדל להתנהג כפי
המקובל ועל פי ציפיות האגודה שאותה ייצג במשך 25 שנה, ביוני
הקרוב.
"היום את נוסעת במקומי להרצות בבי"ס. המונית תחכה לך ב 09:30
רק תתקשרי קודם למספר הזה.. תבדקי שהנהג התעורר"
יוסף שרבט את המספר על פתק, ובפעם הראשונה ב25 שנות עבודתו
באגודה השתקף חיוכו גם בעיניו. האדמומיות.