
כבר בוקר,כמובן שלא עצמתי עין כל הלילה...ממה שנותר ממנו בכל
אופן. אחרי התפרצות הזעם של אמיר..טרקתי לו את הדלת
בפרצוף ונעלתי את הדלת ליתר בטחון.
אני מניחה שהוא ישן על הספה בסלון,לא שזה מעניין
אותי במיוחד. מהחבר שלי,מאותו אחד שאני אמורה להרגיש הכי
בטוחה בעולם..מזה שאני יכולה לפנות אליו בכל צרה שלא תהיה,
יוצא שאני רק רוצה לברוח ממנו. אני כבר לא יודעת ממי לפחד
יותר,ממנו או מהיצור הזה.
זה לא הגיע לאלימות פיזית,אבל זה לא העניין.
הספיק לי המבט הרצחני שלו בעיניים. העיניים החומות שלו..
נהיו שחורות ואפלות..הלובן בעינייו נהפך לאדמומי עם כתמים
חומים. תחושת חלחלה עברה בי בכל הגוף.
עיניו נראו כאילו כל הרשע הקיים בעולם, נאגר בהן.
לא ראיתי דבר כזה מימיי..ואני גם לא רוצה להיתקל בזה לעולם.
אני יושבת על המיטה,מכווצת לגמרי,רועדת מפחד..
אני מרגישה את הדפיקות לב שלי ..אין לי אוויר...
תחושת מחנק מסביבי..נשימות כבדות ומואצות תוקפות אותי..
רק מפחדת ממה שיכול לקרות עכשיו...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.