נראה שכבר מהיותי קטן סגולה הייתה לי לראות לתוך לבי, הבטתי על
עצמי במן צורה אובייקטיבית ומבקרת ויכלתי לנתח מצבים שאליהם
הגעתי מבחינה נפשית ורגשית, אך דבר אחד העיב על יכולת זאת,
ובעצם שלל ממנה את טובה והרקיב את פרותיה, מעולם לא יכולתי
לשלוט בלבי, אפילו שידעתי שמעשי יחוללו רק רע ופגע. מיאנתי
לבלום עצמי ולחסוך ממני צער וחרטה. לפעמים זה נראה כמו שאני
שבוי בתוך בועה המונעת ממני לשלוט במעשי אפוא בגורלי, בועה
המרחיקה ממני את קול החכמה וההגיון הטמונים בי. רואה את כל
הנעשה סביבי כמעט בבירור אך משולל יכולת לצאת מן הבועה וזאת
מנעה ממני לגעת ולשנות כך שנדונתי לצפות בחורבן עולמי מבעד
לכדור בדולח המנבא את העתיד שאותו אין אני יכול לשנות. מעשה
לפני מחשבה זהו אחד הדברים הנוראיים ביותר ואני נתקללתי בו,
ולפעמים מצטער אני על הבנתי כי זו רק מחמירה את צרתי, יש
אומרים "אין שכל אין צרות" פתגם נחמד שאני מחבב, ואיני מצהיר
בשחצנות כי חכם גדול אני כי אילו כזה הייתי אולי הייתי מפיק
תועלת מן ראייתי.

רגע! מה אני מזיין את השכל? בסך הכל אני נמצא במצב אוניברסלי
שרוב העולם נמצא בו. סגולות שמולות, הסגולה היחידה האמיתית שלי
היא לסיים כל בקבוק משקה שנברא אי פעם בשלוק אחד ("שלוק
בקבוק"), אולי יש לי קצת הרבה מודעות עצמית אבל אני בטוח שלעוד
הרבה יש. ומה זאת השפה "היפה" הזאת אתם שואלים?("אפוא",
"מיאנתי" ועוד כל מני שטויות), טוב זה כי קראתי את שר הטבעות
(כרך ראשון) אז התחלתי לכתוב
יענו כמו טולקין (לא שאני באמת חושב שאני כותב כמוהו חס ושלום
וחלילה וחס וחוזר חלילה) טוב אז אני מניח שבאמת כתבתי את מה
שכתבתי מהלב אבל שאני מסתכל על זה עכשיו זה לא משהו כי הנושא
לא ממש נכון, היי אבל בכל זאת השקעתי קצת,
מה שאני לא יכניס את זה לבמה?

בטח שכן!!!