המטרה היתה כשער פתוח,שהדרך אליו היא שביל מרוצף,
אך הילוכו עליו היה פחוח ומן השביל הוא חיש עף.

נפל אל בור עמוק מאוד,אשר ממנו אין מוצא,
בהתחלה הוא ניסה לקרוא בקול,אך קולו מגרונו לא יצא.

הרבה אנשים הלכו על השביל לפניו,והרבה,הוא יודע,עוד ילכו.
אך הם לבסוף הגיעו אל השער הנכסף,כי את הילוכם הם היטב ידעו.

והבור שבו הוא עדיין נמצא,עוברים לידו אנשים.
הוא זועק בקול,זועק לעזרה,והם מצידם מחרישים.

והוא אינו מבין,האם בני אנוש הם שם בחוץ,או שמא חסרי רגשות..
האם להמשיך לנסות ולצעוק,או שמא אל לו אליהם לפנות...

ואז הוא מגיע למסקנה הקשה,כי האנשים אשר שם בחוץ,
גם אם ירצו,אין להם אליו גישה.

והוא בוכה על מר גורלו,בנפילתו הקשה לבור,
וחושב וחושב איך לצאת,האם מן הפתח יבוא האור?

ואז הוא מתיישב בבור,באפיסת כוחות ותוהה,
למה זה קרה דווקא לו,למה דווקא מכל האנשים ,
      אך הלוא....