הפסיכולוג שלי אמר שעלי להתמודד עם קולה הפנימי של אימי. דבר
די מוזר. מהו קול פנימי של אמא? איני זוכרת כבר את קולה
החיצוני. כמה דקות לפני שאמא שלי נפטרה, אני זוכרת את עצמי
עוברת עם עיני על כל תא ותא אצלה. כולם כבר היו תאים סרטניים,
ואני דמיינתי לי אותם עם צבתות טובעים ברוטב של שום וחמאה. זה
הצחיק אותי. אבל אז נזכרתי שצריך להיות עצובים ושוב סקרתי את
הגוף שלה, הפעם בניסיון לצלם אותה, בעיקר את הידיים. לאחר
שנפטרה, מצאתי את עצמי שוב ושוב מנסה להיזכר בידיים שלה. זה
לקח לי חודשיים בדיוק לשכוח אותם. במקום זה אני מוצאת את עצמי
מחסלת סרטנים ובני מינם. שנים לא אכלתי כל כך הרבה פרות ים.

היום לאחר השיחה איתו, הלכתי לאכול על הים סרטן. הלכתי לבד, לא
רציתי שאף אחד יפריע לי לחסל את הסרטן. פתאום שמעתי את הקול
הפנימי הזה: "מפית על הרגליים". בתחילה חשבתי שאולי הסרטן מדבר
אלי, אבל הוא היה אמור להתנגד לכל תהליך האכילה. תמיד פקפקתי
ביכולתם האלטרואיסטית של הסרטנים והערכתי את נחישותם ועקשנותם.
טוב, היה יום חם במיוחד...

אחר כך שמעתי "למה את מושכת את החולצה למטה, את תהרסי
אותה...", עצמתי עיניים וניסיתי להקשיב לקול הפנימי הזה.
פתאום, בדיוק כשרציתי להקשיב לו הוא נעלם. הצטערתי שאני יושבת
לבדי עם הסרטן, אם הייתי קוראת לחבר שלי אולי הוא היה מראה לי
את כיוון הקול. אחר כך נזכרתי מי החבר שלי והבנתי שאם לקול לא
יהיו שדיים, אז הוא לא יקשיב לו יחד איתי. זה לא העציב אותי,
כי הייתי עסוקה בלחפש את הקול הפנימי .

לאחר שבוע חזרתי לפסיכולוג. ספרתי לו על חוויותי במסעדה, מול
הים. אמרתי לו שחבל שלא המשכתי לשוחח עם הסרטן כיוון שאולי היה
מעניק לי שלוש משאלות, למרות שאותו סרטן לא היה מוזהב אלא
אדמדם. זו היתה כמובן בדיחה. אבל הוא נשף במקטרת ושאל "ומה
היית מבקשת ממנו?". ואני עניתי: " שיהיו עוד הרבה כמוהו, שאוכל
להנות מבשרם". זו כמובן הייתה עוד בדיחה. אבל אז הוא שתק
והסתכל עלי במבט אטום. ואז אמרתי ו"כמובן שיהיה מישהו שיאהב
אותי, כי אני לא כל כך מצליחה..."
אני לא בטוחה שזה נכון, אבל זה מה שיצא, זה מאד טיפולי לומר
משפט כזה בטיפול. הוא חייך, כנראה ריציתי אותו.

אחר כך באוטו, בדרך חזרה הביתה, חשבתי על כך שלא אמרתי שהמשאלה
שלי היא שאמא לא תהיה חולה ותנצח את הסרטן, כי אם דגי זהב
מצליחים לעשות את זה באגדות, אז למה לא סרטני זהב?

חזרתי הביתה לחבר שלי, הוא הסתכל לי על השדיים ושאל אם בא לי
לצאת לאכול משהו. עניתי שכן, אבל משהו צמחוני, אולי סלט.