עוד יבוא יום,
אולי בקרוב,
שאני והירח הגדול הזה
פשוט נעבור,
לעולם,
קצת אחר.
גן הגן ישכב לרגלינו
והגיהנום יצית את השמיים,
בצבע אדום.
עוד יבוא יום,
וביום הזה עוד יפרח פרח חדש,
תחת זה שמת,
לא מכבר.
מבין הגלים,
תשוב ותצוץ ספינה,
שטבעה לפני שנים.
ועל החוף,
יעמדו כל האנשים,
וימחאו כפיים,
הילדים ישחקו עם הצדפים,
או יבנו ארמונות בחול,
כמנהג הילדים.
ואף אחד לא יזכור,
לשים פרח אחד,
יחיד,
על קברו של מלך הפרחים.
עוד יבוא יום,
אולי בקרוב,
שאני והירח הגדול הזה
פשוט נשכח,
הרי ידוע שבני האנוש,
סתגלתנים.
הרי הם ימשיכו למחוא שם,
כפיים,
לתוגת משוררי הפחים.
ואף אחד לא יזכור,
לשים פרח אחד,
יחיד,
על קברו של מלך הפרחים |