[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







פיטר עינבר
/
סתם סיפור ללא שם

בס"ד

למשה "מסרל" ורעות ר. ליום הולדת(2.12.1984)


אין לי מושג מה אני אגיד לה...
משהו בנאלי כמו: "בואי ניפגש".
והיא תגיד לי: "מי אתה".
ואני אגיד לה: "אני פיטר"
והיא תשאל מה צבע העיניים שלי...
ואני אגיד שזה ירוק חום כהה...
והיא תשאל למה התקשרתי דווקא אליה...
ואני אגיד, שלמדנו יחד בכיתה י' ונתתי לה להעתיק...
והיא תשאל אם בנות חייבות לתת לבנים, אם הבנים נתנו להן פעם
להעתיק...
ואני אגיד שלא, אבל סתם אם בא לה... למה שלא?..
והיא תגיד שאו קיי, ותשאל איפה...
ואני אגיד לה...למשל בפארק הלאומי...
והיא תשאל למה, כי בנות תמיד שואלות שאלות טיפשיות...
ואני אגיד למה לא? איפה את מעדיפה...
והיא תגיד אולי נצא לאן שהו במוצאי שבת?..
ואני אגיד או קיי, לאן?..
והיא תגיד שזה לא משנה, העקר שלא לפארק לאומי, כי הבנות תמיד
במקום להגיד מה הן רוצות, אומרות מה הן לא רוצות...

אנחנו נפגש באיזה מקום בלי גג, ויהיה גשם ויהיה בטח מה זה
קר...
אבל חפיף, הבנות האלו אף פעם לא חושבות בעתיד...
הן רק יודעות להגיד מה יש עכשיו ומה היה לפני עכשיו...
...בקיצור, יהיה גשם, והיא תהיה בלי מעיל, ואני עם, כי הבנים
יותר פראקטיים...
אז אני כמו ג'נטלמאן אתן לה את המעיל והיא תחשוב קצת, תסתכל
עליי כולי רטוב ותגיד תודה...
(לא שיהיה לי יותר יבש מהתודה שלה, אבל היא בטח חושבת שכן)...
ואז נמשיך לדבר ככה: היא עם מעיל ואני כולי רטוב...
ואחר כך, כשייגמר הגשם היא לא תוריד את המעיל, כי הכיסים בו
מאד נוחים וכשהיא מכניסה את הידיים שלה לתוכם, הידיים שלה לא
קופאות מקור...
וככה נדבר עד איזה 2 בלילה והיא תגיד שמחכים לה בבית...
ואני כמו אידיוט רטוב אצטרך לתפוס מונית, כי בזמן הזה כבר אין
אוטובוסים ואת הרשיון עוד לא קיבלתי, כי אני רק בשיעור
ה-40...
ובמונית היא תשתוק כל הדרך, כאילו עשיתי משהו לא נכון...
וכשנגיע אליה הביתה, לתל השומר, היא תגיד שלא הייתי צריך לקחת
מונית ולזרוק סתם ששים שקל, כי זה לא היה כל כך רחוק...
ואני אגיד שלא נורא...
והיא תתחיל ללכת הביתה, עדיין לובשת את המעיל שלי, ופתאום
תסתובב, תתקרב אליי חזרה ותנשק אותי...
היא בטח תסמיק מיד אחרי זה, ותחשוב שראיתי את זה...
אבל אני לא אראה, כי בחושך לא רואים איך היא מסמיקה...
אז רק אנחש שהיא מסמיקה ואסמיק גם, אבל אשמח גם איפה שהו שם,
בפנים, כי זה כיף כשמנשקים אותך כשאתה רטוב וכשהשעה כבר רבע
לשלוש לפנות בוקר...

...ולמחרת אהיה חולה, בגלל שבלילה נרטבתי כולי וגם קצת קפאתי
מקור, אבל לא אמרתי לה, כי אני ג'נטלמאן...
ובטח יהיה לי חום גבוה, ויכאב לי הגרון והעיניים יהיו אדומות,
ובכלל ארגיש מה זה רע...
ואחרי שלשה ימים החום לא ירד, וגם יתחיל לכאוב לי בחזה,
וההורים שלי, שתמיד דואגים לי שארגיש טוב ואהיה בריא, יזמינו
בשבילי אמבולנס...
בשבילי זה חינם(לא שזה חשוב כל כך להורים שלי- כמה עולה להזמין
אמבולנס, כי הם דואגים לי, אבל אם זה כבר חינם, אז זה עוד יותר
נחמד בשבילם)...
ובטח ייקחו אותי לתל השומר ואתקע שם לאיזה שעה וחצי במיון, עם
חום גבוה ועיניים אדומות...
וכולם יסתכלו עליי, כי כבר שלשה ימים לא הסתרקתי...
טוב, ובסוף, אחרי שעה וחצי יגידו לי ללכת למחלקה למחלות
פנימיות או איך שזה לא נקרא...
והרופא עם משקפיים יסתכל עליי, כאילו אפשר להבחין משהו ספציפי
לפי איך שאני נראה, ויגיד שיש לי דלקת ריאות...
אבל הרופאים אף פעם לא אומרים "דלקת ריאות", הם אומרים או
"דלקת ריאה שמאלית" או "דלקת ריאה ימנית" או "דלקת ריאה שמאל
פלוס ימין"...
אז הרופא יגיד למשל "דלקת ריאת ימין" ויגיד איך צריך לטפל
בי...
ושוב, כבר בפעם שניה בחיים אהיה מאושפז בבית חולים...
ושוב כולם מסביבי ישתעלו, יצעקו ויעשו בלאגנים בלילות...
ויהיה מה זה מעצבן, כי זה תמיד מעצבן כשעושים לך בלאגנים
בלילות...
ויום אחרי יבואו ההורים שלי לבקר אותי ויביאו לי כמה ספרים וגם
איזה חצי קילו של תפוזים...
הם בטח יודעים שאני לא ממש אוהב תפוזים, אבל אבא שלי בטוח שכל
הוויטמינים שבעולם מרוכזים דווקא בתפוזים...
והם יהיו שם יחד איתי בתוך הכאוס של בית חולים ואחרי איזה
שעתיים הם ילכו ויגידו שבעוד יומיים גם אחי הקטן יבוא אליי
אחרי בית ספר...

...ויום אחרי שההורים שלי יבקרו אצלי תבוא היא...
היא כבר תדע איך שהו שאני מאושפז בבית חולים...
היא גרה שם, בתל השומר, ואבא שלה איזה ראש המחלקה הזאת, שמספקת
אוכל לכל בית חולים...
אז היא תבוא אליי לחדר ואני אעשה כאילו אני ישן, והיא תיכנס
בשקט ותסתכל עליי עם חיוך כזה דו-משמעותי, כמו שרק בנות יודעות
לחייך...
ואז ימאס לי לשכב עם העיניים עצומות, ואני אעשה כאילו התעוררתי
ואני נורא מופתע שהיא כאן...
והיא תגיד לי משהו כמו: "שלום, פיטר! איך אתה מרגיש?"...
ואני אענה שאני בסדר, ושכשהייתי בסיירת צנחנים, הייתי במצבים
הרבה יותר קשים...
לא שהייתי בסירת צנחנים באמת, אבל הבנות מתרשמות ומה זה
מתלהבות כשיודעות שהבחור שירת ביחידה מובחרת...
והיא גם תחשוב שאני באמת מסכן, אם דלקת ריאה ימין זה כלום
יחסית לכל מה שאני חוויתי בצבא...
וגם בטח היא תחשוב איך היא תספר לכל החברות שלה שהיא יוצאת עם
צנחן, ולא סתם, אלא עם צנחן ששירת בסיירת...
וכשהיא תחשוב על כל זה, אני אסתכל עליה מהמיטה שלי ואחשוב
לעצמי, עד כמה שהיא יפה...
ושהיא כמעט ולא השתנתה מאז כיתה י', שנתתי לה להעתיק במבחן
בפיסיקה...
והיא תהיה אצלי איזה חצי שעה, לא יותר, ובטח לא נספיק לדבר על
כלום...רק ככה, חדשות ודברים...
וכשהיא כבר תיקח את התיק שלה כדי ללכת הביתה, היא פתאום תיזכר
שהביאה לי משהו...
והיא תוציא חולצה לבנה עם דמות של סנופי מקדימה, כי היא בטח
תדע שאני מת על סנופי...
ואני מה זה אתלהב, כאילו אני בן 15 או משהו כזה...
והיא תראה את זה ובטח תחשוב שלמרות שהייתי בסיירת צנחנים,
נשארתי ילד בנפש, וזה כיף, כי גם היא כנראה קצת נשארה ילדה...

...ואחרי שהיא תעזוב, אני אלבש את החולצה של סנופי שהיא תביא
לי ואירדם...
וכשאני כבר אירדם, אראה חלומות עליי ועליה, שאנחנו ביחד בגשם,
והיא אומרת לי שהיא אוהבת אותי ושנינו נכנסים לתוך הביואיק שלי
ונוסעים אליה הביתה, לתל השומר...
וכשנגיע אליה, היא תזמין אותי לעלות ולהכיר את ההורים שלה...
ואנחנו נעלה, והיא תפתח את הדלת עם המפתחות שלה ותזמין אותי
להיכנס...
וכשאהיה כבר בסלון, היא פתאום תיזכר שההורים של נסעו לאילת...
ואני בטח נורא אתבאס, כי כבר תכננתי איך אני אפגוש את האבא שלה
ונלחץ ידיים...
ואפילו כבר הכנתי מה להגיד לו והכל, וגם איך אני אגיד לאמא שלה
שהיא נראית יפה הערב...אני גם התלבטתי איך להגיד: "הערב" או
"הלילה", כי השעה רבע לשלוש לפנות בוקר וזה לילה כבר, אבל בכל
זאת החלטתי שאגיד "הערב", כי זה נשמע יותר נורמאלי, לדעתי...
...ואני אסתכל עליה ואגיד שזה מה זה דפוק שההורים שלה לא בבית,
כי כבר הכנתי מה להגיד, כשעלינו במדרגות...
והיא שוב תחייך אליי את החיוך המסתורי שלה ותשאל אם אני רוצה
לשתות משהו...
ואני אגיד שלא, אני לא רוצה לשתות, כי כל הערב בילינו בגשם
ונמאס לי ממים ושאני כולי רטוב...
ואז היא תגיד שזה בסדר ואין שום בעיה ואני יכול להישאר אצלה
הלילה...
ויותר מזה, היא גם תיתן לי רדיאטור, כך שאוכל לייבש את הבגדים
שלי עד מחר בבוקר...
ואני אגיד שבסדר, תודה וזה בדיוק מה שרציתי...
והיא תשאל אותי אם זה כל מה שאני רוצה בשביל להיות שמח
הלילה...
ואני ארצה להגיד שלא, אבל קודם היא תחבק אותי ותנשק...
והנשיקה תהיה כזאת, כמו שמראים בסרטים...ממש כמו בהוליווד...
נשיקה ארוכה כזאת ויפה...
                                                           
                            ..וכל מה שארצה אז, זה רק להישאר
בחלום הזה...
ופעם ראשונה בחיים שלי הכל יקרה בדיוק כמו שאני רוצה...
ונישאר שם, בחלום, רק שנינו- אני והיא... כזה מן גן עדן
פרטי...
לשניים... לשניינו...



14.02.2002, 4:00  לפנה"צ...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כשחם אז חם.
חשבנו שתרצו
לדעת.



האנציקלופדיה
בליטניקה


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/6/02 13:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פיטר עינבר

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה