לא אוהבת שממני מתעלמים
או שמתייחסים אלי כמובן מאליו
במצבים כאלו, נדמה לי לפעמים
שאני פשוט איזה וו.

כן, וו כזה, שתלוי על הקיר,
ותולים עליו בגדים, כובעים, מעילים
הוא נתלה ברישול, באופן לא זהיר,
וכשהוא נופל, כולם נדהמים:

איך עשית זאת? איך יכולת ליפול?
הן סמכנו עליך כל-כך
חוץ ממך כמובן, איש איננו יכול
להחזיק העולם על כתפיו.

ולפעמים גם הוו רוצה לצעוק
ואת שבלבו להגיד:
למה תליתם את הכל עלי?
למה לא חילקתם את התפקיד?

הן יש עוד הרבה ווים בעולם
וכולם כה קטנים, ושבירים
ואם תקחו יחד כמה ווים,
תראו שבעצם אנחנו חזקים.

אז למה לפעמים מכל הווים בעולם,
את הכל רק עלי מטילים?
ובעצם, גם אני, בדיוק כמו כולם
רק בצבע שונה מכל הווים...

האם זה אומר שאני מחוזק?
האם זה אומר שאני לא שביר?
ואם, סתם כך, אפילו בלי לשאול
אחליט פתאום לעזוב את העיר?

הרי אם תליתם אותי ברישול
למה אתם מצפים?
שאעשה את מה שאני לא יכול?
שאוכל להחזיק את הדברים הכבדים?

זו בקשה קטנה ממני אליכם,
ומכל הווים הקטנים
תזכרו שגם לנו יש רגשות
ושגם אנחנו מתעייפים לפעמים

אפשר לצפות, וזה אפילו מעודד
אבל תזכרו שרק במידה.
אנחנו שמחים לעזור לאחרים
ואם אפשר, שמחים גם לשמוע "תודה"...


סופשנה, התשס"א