אין כבר מה לעשות עכשיו. הכל מת, הכל נגמר. אין למי שיהיה
איכפת, הכל כבר סגור מבפנים, מבחוץ. בשלב זה, הכל באמת כבר
קבוע מראש ואין מי שינסה לשנות את זה. לא רגע, בעצם יש. זה מה
שהכי עצוב.
האנשים שמסוגלים לעשות את זה, שביכולות העצומות שלהם טמון הכוח
לשנות את המציאות כפי שאנו מכירים אותה- יותר מידיי שקועים
בתוכה, כבר חסרי כוחות לנסות להילחם. כבר ויתרו, פחות או יותר.
צריך הרבה כוחות נפשיים בשביל להתגבר על הקונפליקטים האישיים
שלך, ולהתעלות מעליהם. כשאתה מגיע לנקודה הזאת, כלום כבר לא
משנה, רק המטרה שלך, רק האמת האמיתית שלך. כשאתה שם, באמת
איכפת לך- אם עוד לא יצא לך להרגיש את זה עד אותו רגע.  באותה
נקודה, אתה מרגיש בר עוצמה, שאתה יכול לעשות הכל, שבתכלס זה
תמיד ככה- אבל עכשיו העולם כבר פחות מאיים עליך. עכשיו זה רק
אתה מול הגורם המדכא. אתה חושב על דרך אפקטיבית להחליש אותו,
ולחזק את מה שטוב. וכשאתה מוצא את עצמך באמת מבצע פעולה למען
הטוב הזה, אתה מרגיש כמה שזה משתלם. האמת נותנת לך כוח ואתה
משתמש בו לטובת האמת. זה מין מעגל קסמים שכשאתה בתוכו, אתה לא
יכול לטעות.
הבעיה היא, שרובנו חיים בלי מטרה מוגדרת, והסיבות שלמענן אנו
חיים, הן בד"כ רק כיסוי מזויף. קשה לנו להודות בפני עצמינו,
שעוד לא מצאנו את הסיבה שלנו. אנחנו אמנם בחיפושים אחריה, אבל
בינתיים, היא רק לוט בערפל. לרוב, אנחנו גם מחפשים בכיוונים
הלא נכונים- רק רוצים שיאהבו אותנו, ובשלב מסוים, זה כר לא
משנה איך נשיג את זה.
כל אחד חושב שהוא לבד בעולם הזה, לבד בתחושות ובחרדות שלו אבל
זה לא ככה! אם נקלוט את זה, ואם באמת אנשים היו מנסים להתאחד
ולבנות משהו ביחד, נגד מה שמחליש ומדכא אותנו, אלי כבר היינו
מוצאים תשובה. אולי המצב לא היה נראה ככה.