אישתו

"אתה בן זונה" חייך לעצמו מול המראה הבחור עם העיניים הירוקות
והשרירים המזיעים, "אתה כזה מניאק, שאני פשוט אוהב אותך" המשיך
לדבר אל עצמו מביו בגוף הרזה השרירי שלו, "אוי אתה חתיכה גדולה
של חרה מסריח" התחיל לצחוק וזינק על המיטה .
תוך שניות עצם את העיניים וכאשר החיוך מרוח לו עדיין על
הפרצוף, והוא מכוסה בסדין דק בשביל להתקרר מהאימון של החצי שעה
האחרונה, הוא חייך מתחיל להזכר במה שהיה רק שלוש שעות קודם,
הוא אמן, חשב לעצמו, מומחה לנשים , ציחקק, והיא בלעה את זה כל
כך חלק.
לא עבר זמן רב והוא התעורר , הוא מעולם לא היה זקוק להרבה שינה
, הוא לא הצליח להבין את האנשים שישנים יותר משש שעות בלילה,
מבחינתו הם בזבזו את רוב החיים שלהם בשינה דבר שלו לא הייתה
כוונה לעשות, יהיה מספיק זמן לישון כאשר נהיה זקנים הוא היה
אומר לעצמו.

"יוסי, הבן זונה בו לפה" הוא שמע את הצעקה מרחוק וראה את שני
החברה שלו ליד אחד הרכבים בשכונה מביטים פנימה. הוא התקרב
בצעדים מהירים זקוף עם בלורית שיער זהובה ופרצוף בטוח בעצמו,
"מה..?" שאל  כאשר הגיע אליהם.
"בו תראה תמכשיר שהבן זונה שם לעצמו ברכב" הוא הביט פנימה בזמן
שהבחור הנמוך שעמד לידו המשיך לדבר "ראית פעם רדיו כזה, זה
המילה האחרונה, זה בטח עלה לו כמה אלפיות גדולות" השתתק לקחת
אויר והמשיך " ניראה לי זה שווה יותר מכל האוטו " סיים בנשיפה
תוך שהוא מנסה לשרוק בהתלהבות.
יוסי הביט במערכת שברכב והתרשם אבל ידע שגבר כמוהו לא יכול
להראות התלהבות גדולה מידי, חלק מהסטייל שלו היה שלא מתלהבים
כך שהוא התרומם מהחלון כמעט מיד והתחיל להתרחק מהרכב.
"חכה רגע, נו יוסי חכה שניה, תן לראות את המערכת הבת זונה" אמר
הקטן שעוד היה צמוד לחלון והזיל ריר על הזכוכית.

יוסי המשיך בהליכה מהירה לכיוון הגן הציבורי איפה שכולם ניפגשו
פעם, הוא זכר שהיום יש רק ילדים, אבל פעם זו הייתה הממלכה שלו,
פעם כאשר הוא היה הילד שם הוא שלט במקום, כולם היו עושים בדיוק
מה שהוא אמר ורצה, הייתה לו אישיות ממגנטת , או שלפחות ככה
אמרה עליו אחת הפסיכולוגיות בבית הספר כאשר יום אחד הוא החליט
להשביט את הלימודים בגלל מריבה אם מורה, הוא עצמו לא האמין
כאשר כל בית הספר ננטש כמה דקות אחרי שהוא החריז שאם הוא לא שם
אז אף אחד לא שם, כה דקות והמורים שם הפכו להיות לבנים כמו סיד
כאשר השמועה עברה בבית ספר כמו אש וכולם כולל כולם, אפילו אילו
החרשנים והפחדנים ומי לא, כולם יצאו מבית הספר ונעמדו מאחוריו,
עד היום הוא זוכר את הרגשת הכוח, העוצמה המשכרת כמעט של כל
האנשים שנימצעים מאחוריו ושל המנהל שמגיע ומתחיל צעוק עליהם
ומנסה לא להתייחס אליו, הוא זוכר כל כך טוב איך הוא הרים לפתע
את ידו בזמן הנאום חוצב הלהבות של הנהל שאיים עליהם שמי שלא
יחזור... ופתאום דממה, המנהל עצמו השתתק כאשר הוא הרים את היד
וסימן אחרי, מנהל האדים והלבין אולי אפילו הפך סגול כאשר בית
ספר שלם , קרוב ל1000 אנשים הסתובב והתחיל להתרחק מהמקום  צועד
בשקט כמעט ללא מילים אחרי יוסי, המנהל צעק וצרח כל כך חזק עד
שהמורים נאלצו לעצור אותו מלרדוף אחרי יוסי.
אבל העוצמה הזאת רודפת אותו פעם אחר פעם, הכוח הנוראי והשליטה,
הוא למד באותו יום את הדבר החשוב הנוסף, כאשר אתה מתחיל ללכת
מוטב שתהיה לך מטרה אחרת ינטשו אותך, וכאשר אחד החברה פתאום
שאל לאן הולכים, הוא פלט את הדבר הראשון שהוא חשב עליו, וצעקת
תרועה של שימחה מילאה את האזור כאשר בית ספר שלם מצא את עצמו
בדרך לים ביום לא חם מידי אבל ביום שהפך להיות יום זיכרון
להרבה מאוד אנשים ובעיקר ליוסי.

יוסי המשיך ללכת לכיוון הגן כאשר שני החברה מאחוריו עוזבים את
הרכב ומתחילים להתקדם במהירות לכיוונו, הם היו שנים אחריו והם
לא התכוונו להפסיק, הם הכירו אותו כמעט כמו שהו הכיר את עצמו
וידעו על הכוח שלו, הם לא הבינו אותו, הם לא הבינו שהכוח פועל
עליהם באותה צורה, אבל הם התגאו לומר תמיד שהם היו חלק
מהארועים שהוא יצר, והם ידעו שלא משנה מה יוסי כמעט תמיד יצר
ארועים, הוא היה אומן בליצור ארועים, ובגילם ארועים היה דבר
חשוב מאוד בחיים.

הוא המשיך להתקדם לגן מזהה את העצים הצעירים שכבר גדלו ואת
הספסלים הישנים, הוא ראה חבורות של נערים בני טיפש עשרה
מתגודדות מחפשות מה לעשות עם עצמן, הוא הביט וחיפש, הנעינים
שלו סרקו היטב את הגן יודעות ומכירות בו כול פינה מחפשות משהו
מיוחד, ואז הוא נעצר, היא הייתה שם , אתמול הוא שיחק בה מעט
והיום הוא התכוון לשחק בה יותר,.
זה לא שהיו חסרות לו מעריצות, להפיך מיום ליום נראה היה
שהמעריצות רק גודלות, הוא לא ניסה אפילו למשוך אותן, הן פשוט
באו ונתנו לו את עצמן, הוא לא הצליח להבין למה ואיך? למעשה זה
לא כל כך היה חשוב לו אבל זה מידי פעם עוד התמיהה אותו, דבר
שהיה נשכח ממנו בדרך כלל כמה דקות לאחר מכן.

הבחורה שבגללה הוא נעצר שמרה על כמה ילדים קטנים, הוא הבחין בה
במקרה כמה ימים קודם בזמן שהוא יצר סערה במקום אחר, שביתה של
סטודנטים נחשבה אז דבר של מה בכך, אבל הפעם הוא זה שעירגן את
השביתה, והפעם היא הייתה גדולה הרבה יותר, והסערה שמסביבה עשתה
הרבה רעש להרבה אנשים שלא  רצו רעש, הרבה אנשים שהיו שמחים
לשלם לו בשביל השקט, אולם הם לא ידעו שכמו שהחברה הייתה זקוקה
לרעש שלה מידי פעם, הוא היה זקוק להמון עוד יותר, הוא היה צריך
את ההמון שיסחוב אותו על הכתפים, שיעשה ממנו למלך ליום אחד,
שיבטח בו , שינצח בשבילו ובעיקר שיעמוד מאחוריו, וההמון עשה
זאת, ההמון הגדול ביותר שניראה אי פעם בסוג כזה של הפגנה הגיע
וחסם וצעק והפריע ונלחם ובדיוק בקטע שהוא התכוון להשתמש בקהל
בצורה הכוחנית ביותר שלו, היא הופיע, ניגשה אליו ואמרה  לו
בשקט "אני חושבת שזה מספיק אתה יכול לשחרר אותם" והתרחקה ממנו.

כל האנרגיות שהיו בטוחו , כל האוצמה שהוא שמר בשביל אותה מכה
שהייתה אמורה לזעזע באמת נעלמה, והוא הביט בה נעלמת בתוך הקהל
המשולהב, הוא לא ידע מי נידהם יותר כאשר הוא לפתע שחרר את
הקהל, האם הקהל או המשטרה שהייתה בטוחה כי הולך להיות לה יותר
מידי בלגן, אבל הוא הפך את זה בקלות לקלף המנצח שלו באותו הרגע
וחייך חיוך של ניצחון כאשר הקהל התפזר במהירות מנסה לנחש מה
האסטרטגיה שלו. כמה שזה הפתיע אותו המהלך הזה מרוב שהוא יצר
בלבול הצליח מעבר למה שהוא ציפה והם קיבלו כל מה שהם רצו
ואפילו מעט יותר, נראה היה שהנהלת האוניברסיטה נדהמה ממנו
אפילו יותר מהמשטרה והקהל והחליטה לוותר על הכול כמעט, דבר שרק
הוסיף לכוחו ולהסבר של כל מי שהיה לידו כי הכל היה מתוכנן
מראש.

היא לא ראתה אותו מתקרב בזמן שהוא עשה צעדים גדולים לכיוונה,
הוא סימן לשני החברה שהיו צמודים אליו להמתין בצד, הום נעצרו
מופתעים, זאת הייתה הפעם הראשונה מאז שהכירו אותו שהוא לא רצה
קהל לידו כאשר עשה משהו, הם ידעו מי הוא ידעו על היכולות שלו
ובעיקר ידעו על זה שהוא חייב להראות בכל דבר, והפעם הוא סימן
להם להתרחק, זה גרם להם בלבול שחייב אותם לעשן סיגריה ואפילו
שתיים.
הוא המשיך להתקדם ונעמד קרוב מאוד אליה אולם לא צמוד מידי,
זיוכר איך מצע אותה שם יום קודם במקרה לאחר חיפוש ארוך מאוד
אחריה מבלי שאיש ידע למה הוא מסתובב כל כך הרבה בכל מקום אפשרי
אבל לא עושה דבר, החברה שלו היו בתוכים שהוא מתכנן משהו אבל לא
ידעו שהדמות שלה והמשפט שלה היו חקוקים לא בתוך הראש וסירבו
לצאת משם, הוא חייב היה לדעת מי היא ואיך היא ידעה לעשות מה
שהיא עשתה.

היא לא ניראתה מופתעת כאשר הוא ניגש אליה יום קודם והציג את
עצמו, להפיך היא ציחקקה וענתה לא כי היא יודעת מי הוא, היא
המשיכה וליגלגה לכיוונו כאשר היא מחייכת ואומרת שאין משהו
ברדיוס הקרוב והרחוק שלא יודע מי הוא, ואז הוסיפה בשקט, כי
המיסטורין כרגע הוא כנראה במצב הזה מי היא.
הוא זכר איך הביט בה לכמה רגעים ואז אמר בטיבעיות לכיוונה "את
האישה שאיתה אתחתן" מבלי לחשוב יותר מידי. הוא חייך כאשר ראה
את הזיק הקטן של ההפתעה בעיניה והתכוון להמשיך כאשר היא הוסיפה
"ולכמה נשים עד היום אמרת את המשפט הזה" בקושי סיימה והסתובבה
והתחילה להתרחק.
הוא הלך בעיקבותה וענה בשקט "אחת" דבר שגרם לה להעצר עדיין
עומדת אם הגב לכיוונו, "עם כך אולי כדי שאישתך תכיר אותך"
השתתקה ושוב התחילה להתקדם במהירות.
הוא מופתע ראה אותה מתרחקת ולא מביטה לכיוון שלו צעק לכיוונה"
אני אקח אותך מפה מחר אז" והשתתק כאשר ראה שהיא מהנהנת מעט
בראשה ונעלמת מאחורי אחד העצים .

עברו בסך הכל 24 שעות אולי פחות והוא היה מתוח כמו שמעולם לא
היה, הוא לא יכול היה להראות את זה לשני החברה שעמדו לא רחוק
ממנו מעשנים סיגריה, הוא לא יכול היה להראות את זה לאנשים
שמסביב שחלקם הכירו אותו, אבל הוא הרגיש שם מוזר כמו שהוא לא
הרגיש מעולם, דבר שהיווה הפתעה עבור אדם מסוגו.
היא בכלל לא הסתובבה כאשר לפתע הוא שמע מהכיוון שלה "משי" ואז
שתיקה.
התכוון לומר "מה" כאשר היא המשיכה "משי , זה השם שלי, כדי שתדע
איך לקרוא לי אם אתה מתכון להינשא לי, או שאולי רצית שרק אחרי
החתונה אני אגלה לך אותו." סתובבה במפתיע לכיוונו וניגשה אליו
נעמדת כמעט צמודה. "אתה סקרן" חייכה לכיוונו מביטה בעינים
הירוקות שלו, "אתה סקרן וזה טוב" המשיכה לא מרפה מהעינים שלו
שהתחילו לנסות להתחמק "סקרן זה אפילו טוב מאוד, זה תמיד יכול
להוסיף ורק לפעמים להזיק, אז אתה סקרן או דג?" שאלה מישרת את
העינים לכיוונו.
"דג" ענה כמעט מיד "וסקרן גם כן, חייך מבין שהיא התרשמה מכך
שהוא הצליח לענות לה, למעשה אפילו הוא היה מופתע מכמה היה לו
קשה למצוא לה תשובה וכמה מוח שלו היה מיובש בזמן שהעיניים שלה
הביטו בעיניים שלו.
ניראה היה לו כי היא ממש הכניסה את התשובה לפיו, דבר שמעולם לא
קרה לא, אם כבר אז הוא היה עושה זאת לאחרות, מה זאת אומרת
עושהף הוא עשה זאת לאחרות והכיר את התחושה של זאת העמדת מולך
ואין לה מילים למרות שהיא רוצה לומר הכל, וזה בדיוק מה שהוא
רצה לור, הוא חיפש כל כך עמוק את המילים כך שלא הצליח להציא
כלום מהפה חוץ מהמשפט הקטן וגם זה בקושי.

לפתע היא התרחקה ממנו, "עזוב חבל" אמרה ממשיכה להתרחק "מה חבל"
ניסה בזמן שהיא כבר הסתובבה והחלה ללכת ולהתרחק ממנו, היא
נעצרה במפתיע וסתובבה לכיוונו במהירות כמו נחש, "חבל שתיפגע
כמו שאתה פוגע, חבל שאני אשתמש בך באותה עוצמה שבה אתה משתמש
באחרים, חבל שיש לי יותר מצפון ממה שיש לך, וחבל שאני אישה, כי
אם הייתי גבר כבר היית קורע על בירכך ומבקש ממני רחמים"
הסתובבה שוב במהירות והתרחקה.

הוא נשם נשימה עמוקה כי המילים שהיא אמרה הוציעו לו את כל
האוויר מהראות, מעולם איש לא דיבר לכיוונו ככה, מעולם איש לא
האז ודווקא היא , דווקא אחת שלא מכירה אותו בכלל. הוא התכוון
לומר לה משהו ואז השתתק בזמן שהיא נעלמה שוב מאחורי אותם עצים
של אתמול.
משהו מהמילים שלה חדר לפתע פנימה, הוא הרגיש את העולם מסתובב
סביבו והתישב על הקרקע כאשר הרגלים שלו רועדות, אחד החברה שלו
הגיע אליו במהירות מודאג מה קרה לגיבור שלו, הוא מעולם לא ראה
אותו במצב הזה וזה הפחיד אותו.
יוסי פחד יותר, לפתע הוא הבין את הכוח שהשתמש בו, לפתע הוא
הבין מה שלא הבין עד עכשיו, הוא ביקש בשקט מהבחור שעמד מעליו
סיגריה והדליק אותה לוקח שאיפות עמוקות, ושותק, הבחור שעמד
מעליו היה מבולבל והבחור השני אפילו מבולבל עוד יורת, הם כבר
שכחו מהמכונת שראו קודם, הם ראו עכשיו משהו ששבר בשבילם את
המציאות ,דבר שהם מעולם לא ראו, הם ראו את יוסי נשבר, וזה
הפחיד אותם.

יוסי התרומם כבר שולט בעצמו שוב, הוא זרק את החצי סיגריה
שנישארה לו והתחיל להתקדם לכיוון הדירה שלו.

ברחוב המלא אנשים נראה בחור הולך בהחלטיות, בחור יפה שירירי
ושני חברה נוספים הולכים אחריו, הבחור הלך זקוף עם חיוך
מהורהר, ושני החברה עצבניים מעט אחריו, הוא צעד, צעד אחר צעד
מביט קדימה ובעיניו הופיעה דמות חדשה דמות נשית, משהי שמלפני
דקות אחדות בשבילו הפכה להיות אישתו.