אין לי שמץ של מושג מה אני הולך לכתוב ולא עובר לי כלום בראש,
למה בכלל החלטתי לעלות את זה על הכתב, הרי אני לא מצליח למצוא
אפילו סיבה אחת שהיא אמורה בגללה לכעוס עלי ומה יעזור מכתב
התנצלות למישהו שמנתקים לו את הטלפון ברגע ששומעים את קולו.
טוב זה לא ממש מדויק שלא קיימת שום סיבה, אז היא לא ידעה שאני
מעשן גראס, זאת סיבה לכעוס ולהעלב, לצערי הרב (או לשמחתי הרבה)
לפני שנים ספורות גיליתי כי סקס, הרבה, הרבה יותר מהנה לאחר
מספר שאיפות מתערובת מגולגלת שבחלקה מצמח שעדין אינו חוקי
במדינתנו המתפתחת.
לאחר הפעמים הראשונות של המגע המיני איתה (שבהן מוחי היה צלול
)היה לי ברור לחלוטין שאת המפגשים איתה ניתן לעלות דרגה. היא
באמת אחלה של גברת, אינטיליגנטית, מצחיקה סקסית והתעורר בי
עניין אמיתי לגביה. אבל משהו היה חסר, הסקס איתה היה אנמי,
סתמי ויתום מכל עניין. הרי לכל אחד יש איזושהי דפיקה קטנה
בקופסא, בהקשר לסקס יצא לי לשמוע על דברים הרבה יותר גרועים
ולגמור לה בפה זה יותר אמיתי ומקרב.
הגברת מעולם לא נתקלה בשום צורה של סמים ואפילו אלכוהול עבורה
היה משהו שקשור לפסח ולא יותר. כבר בדייט הראשון שלנו היא סרבה
לתת לי לנהוג כיוון ששתתי בירה אחת במהלך הפגישה, היה לי ברור
שאני נכנס לאזור שהסכנה מצויה בו בכל צעד ושעל. היא לא הצליחה
להבין למה אני מתעקש לישון אך ורק בביתי (מעניין למה) ושיערה
שהסיבה לכך שאני תמיד מצחצח שיניים לפני הסקס היא מרצוני לשפר
את הבל פי והענין רק מצא חן בעינה, סוף סוף הכירה בחור שנקיון
אינו דבר מישני בעיניו.
אני לא מאנשים שחושבים שגראס משפר אותם, מרחיב את יכולות
החשיבה או ח'רטה אחרת וכל פעולה שלהם מלווה בעישון מקדים. זה
לא ממש משנה לי אם זה גראס או אלכוהול, כאשר אתה תחת השפעה
ממסטלת מעצורים מסוימים נופלים, הגוף נעשה רגיש יותר ועוצמת
הגמירה מכפילה עצמה. יש בי משיכה, מן נרקומניות מסוימת לתחושות
שעוברות בך כאשר אתה מסטול לכן אני מצ'פר את עצמי כאשר יוצאים
לבלות או בסקס. מעולם לא לקחתי את הענינים רחוק מדי ומלבד מספר
הרפתקאות כימיות ספורות בעברי אני משתדל לשמור על רמת סולידיות
שלא תפגע באורך החיים התקני שלי.
אך עתידו של כל סוד להתגלות, ניתן רק לדמיין את הבעת פניה כאשר
היא נכנסה למטבח וראתה אותי עומד ליד החלון אוחז בקבוק פלסטיק
שכעת במקום מים מינרליים יש בו תערובת דוחה של עשן ומים
שחורים, עשן יוצא ממני מכל נקב אפשרי, מבט זגוגי וחיוך דבילי
מרוח לי על הפנים. ההלם הפך מהר מאד לשאת נפש היא פלטה בשקט
"בן זונה" הסתובבה בחדות בעוד אני נועץ מבט אחרון בעכוז הערום
שלה נעלם מעבר לקיר, לא הייתה בי את היכולת לרוץ אחריה לנסות
ולומר משהו שמעט ירגיע אותה, גם לא את האומץ להסתכל לה בפנים .
עוברת דקה אני שומע את הדלת נטרקת ולמרות שברור לי שהיא לא
תמצא את ההומור בדברים אני מתנדנד לכיוון המרפסת צועק לדמותה
המתרחקת "אני אתקשר אליך מחר ונדבר".
שבוע של נסיונות לתקן את הנעשה דרך הטלפון נכשל, ניסתי לעלות
את הדברים על הכתב אך מלבד כמה משפטים פטאטיים לא יצא לי כלום.
אני מסתכל על הבאנג שעומד לו בנונשלנטיות על השולחן בין מספר
ניירות כתיבה מקומטים נועץ בו מבט מאשים אבל תקרית מינורית כזו
לא תפגע בידידות של שנים. אני מדליק סיגריה חדשה מבדל שרק כרגע
סיימתי ויוצא למרפסת. האור דולק בדירתה של שכנתי הנאוה מהקומה
השניה מהבנין ממול, אני מנהל איתה רומן של חיוכים בחודש האחרון
אולם נראה שהרבה מעבר לכך לא יקרה. אני חייב לחשוב על דרך לתקן
את הענינים עם הגברת.
רגע אחד, לעצור הכל, שכנתי מסבירת הפנים החלה לאבד את הבגדים
שלפני רגע כיסו את גופה (להשאיר יד אחת חופשית) "נערה
חטובה" אני מציין לעצמי. רגשות אשמה מציפים אותי ואני נכנס
פנימה, אולי עוד הצצה אחת אחרונה?
אני חושב שהגיע הזמן להציג את עצמי בפניה. אני עורך השוואה
זריזה בין שכנתי לגברת, האיכויות הפיזיות פחות או יותר שוות,
בעוד שהגברת פחות מוחצנת ברגע שהיא פותחת את הפה כל מה שחשבת
עליה מתגמד, המילים מתנגנות מלוות כמעט תמיד בחיוך של מליון
דולר (אני נשבע ,לא סנט אחד פחות). אותה לא תפתיע באיזו פיסת
מידע שהיא מעולם לא שמעה עליה. השיחה איתה היא תמיד בגובה
העיניים ולא מתעוררת התחושה שאתה יותר טוב ממנה אלא שווה.
לעומתה שכנתי היא בימבו תל אביבית מצויה, את חיטוביה דואגת
להפגין באמצעות כל אחת מפיסות הבד שמונחות בארונה. היא ודאי
מיומנת באומנות הפלרטוט עלפי מספר הגברברים שראיתי מבקרים
בדירתה, ניסתה כל סם בשטח וחולמת להופיע בטלוויזיה.
בתקופה האחרונה אני מתחיל לפתח סלידה מהעיר הזאת לכל מקום שתלך
הוא יהיה מלא בימבוס תל אביביות והומואים.
זה לא שאני הומופוב, אבל החברה האלה פשוט נדבקים אלי. אין לי
בעיה אם אדם מעדיף את בני מינו, אבל ברגע שזה מתחיל לנוע
לכיוון שלי דמו בראשו.
בגיל 14 יצור שמן ומגעיל היה תמיד במרחק מטרים ספורים ממני בכל
פעם שהגעתי לבריכה העירונית, אני במקלחת הוא מתקלח מולי, אני
מתלבש הוא מוצא משהו לעשות באזור. בגיל 16 קופאי בסופר התנדב,
לאחר ששאלתי אותו למיקומו של מוצר, להראות לי איפה הוא מונח.
תוך כדי הליכה למדפים התחלתי להרגיש את עיניו משוטטות על גופי
(רגע של הזדהות עם המין הנשי) הבנתי שמשהו פה מסריח, בדרך חזרה
לקופה כאשר אני הולך מאחוריו, הוא העביר הילוך, תוך כדי משיכת
חולצתו כך שתהיה צמודה לאחוריו הוא החל מענטז בהפגנתיות. כך זה
נמשך לאורך השנים וברגע שאני מזהה גברבר שבוחן אותי עם מבט של
רוטווילר בעיניים אני מתרחק מהמקום כמה שאפשרי יותר.
מהבימבוס אני משתדל להמנע גם כן, בעבר הוקסמתי מיכולת הפלרטוט
המרשימה שלהן, מיומנותן בכך היא מדהימה, האמת שזה לא ממש מפתיע
בהתחשב בעובדה שכל ערב מתחילים איתן כ- 20 בחורים נוטפי הורמון
גברי עם רצון עז ובכל מחיר לחזור עם מישהי הערב הביתה.
נשגבת ממני לעתים המכאניות של מספר ממכרי, הם עוטים חיוך
מקצועני, ניגשים ליעד המיוחל ומתחילים לפזר קסם ושנינות כמו
שעשו בעבר עשרות פעמים. אחד ממכרי מתאר
"אני יודע בדיוק מה אני הולך לומר לה, אני יודע מה היא הולכת
לענות לי וכיצד הדברים יתנהלו עד לרגע שאוכל לסמן עוד וי על
החגורה".
תחושת הכיבוש היא נפלאה אדרנלין בריכוזים גבוהים בדם, משהי
שהיה לך ענין בה רוצה אותך, כל זאת נכון גם עבורי, אבל ברגע
שזה נהיה מכאני ויש לך אוסף של משפטים לנפוץ הקרח, כל התרגשות
נעלמת. הקטגוריה הזאת כוללת גם בחורים שמתחילים עם בחורות רק
כדי שיוכלו בסוף הערב לומר הערב השגתי עשרה טלפונים. בלי
התרגשות, הלחץ והפחד שאולי אדם שאתה מעוניין בו יסרב ויאמר
שהוא לא מעוניין, בך, הנסיך מאגדות, כל הענין נראה לי לא
ברור.
הריקנות הזו שממלא אותי תוך כדי ישיבה בבית בניסיון לנתח מה
היה עם הגברת מתחילה לרמוז לכיוון מסוים.
אומרים כשאלוהים סוגר לך דלת הוא פותח חלון. לי הוא משאיר
בקביעות חלון פתוח בדמותה של המלכה.
הקשר בנינו מתבסס על העובדה שבעת שאני מצלצל אליה אני מיותם
מחברה נשית ובדחיפות זקוק למגע שישחרר אותי מהמטען שהצטבר, עד
היום היא לא ענתה לי אני עסוקה היום או אני יוצאת עם מישהו או
כל תרוץ מתחמק אחר, תמיד הדלת שלה היתה פתוחה בפני (או
חלונה).
שיחת טלפון קצרה וכל צרותי יתפוגגו בין ידיה המיומנות.
המלכה, שלדעתי סובלת מסכיזופרניה קלה, משדרת עדינות, רכות,
נימוסין עד שמגיעים למין.
בן רגע היא עוברת טרנספורמציה, כולה אש וגופרית. סופרנובה
שצועקת, צורחת, משחררת פקודות ללא הרף שתפקידך היחיד באותו זמן
זה לשרת את הוד מעלתה.
תנשק, תלטף, תלקק, תנשך, למעלה, למטה, תתהפך. בשניה שהסקס נגמר
היא חוזרת לדמותה הישנה, אתה רוצה לשתות, לאכול, מה אתה כבר
רוצה ללכת הביתה, טוב ביי תתקשר. מעין דר' ג'קל ומיסטר הייד.
אין לי בעיה עם האי יציבות הזו כל עוד המפגשים הם תקופתיים ולא
על בסיס קבוע, נכון שבפעם הראשונה קצת נבהלתי.
רגע לפני שנכנסנו לדירתה בסוף הדייט הראשון (מהסיבה שיש לה ספר
שאני מוכרח לקרוא) בדקתי לאן פנינו מועדות בעזרת נשיקה קצרה.
האיפוק שלה נתן לי להבין שלארוע המרכזי כנראה אצטרך עוד
להמתין.
כדי לדעת בבטחון איפה הדברים עומדים ולא לפעול עלפי קפריזה
נערית החלטתי שבדירה אשתמש בטכניקה ישנה אך מאד יעילה.
הטכניקה עובדת כך, עם כניסתי אני מונחה לספה או למיטה בכדי
לשבת (תלוי בגודל הדירה, מספר השותפים וכדומה) בעוד שאני
מתיישב היא מציעה אתה רוצה לשתות? ודאי שאני רוצה. עם חזרתה
יחד עם המשקאות אני מבצע תנועות עם הרגליים שמרמזות על אי
נוחות ושברצוני להניח את הרגליים על אותו מתקן שכרגע משמש
לישיבה.
במידה ואני שומע אותה אומרת "איזה בישן תוריד את הנעליים",
לא יעברו עשר דקות עד שאני אתקוף אותה כמו נפולאון בשעתו, עם
הפרשים באגפים (ידי אוחזות אותה ולא מאפשרות לה לזוז) וחיל
הרגלים מסתער בחזית (פי ממטיר נשיקות על שפתיה ההמומות). אם
אינה מגיבה אני מבין שהערב לא יקרה דבר ונסוג מתוכניותיי,
ערמומי כמו הקורפוראל הקטן.
המלכה לא מאפשרת לתוכנית לעבור את שלבה הראשון, מיד שעכוזי חש
את מגע הספה תחתיו היא התישבה עלי והחדירה לשון ארוכה לאוזני,
בעודי המום היא נישקה את צווארי ולחשה
"ספר לי מה היית רוצה לעשות לי".
ניסיתי להתעלם מהמשפט המוזר שנאמר לי, אך היא חזרה ודרשה שאומר
את תוכניותיי בקול רם.
ממני, צאצא לאמא פולניה שהחינוך המיני שלה התחיל והסתיים עבורי
בגיל 24 כשאמרה לי תזהר מהפרחה הזאת היא עוד תכנס לך להריון.
מאדם שגדל במשטר פוריטני קצת קשה לצפות שיהיה לו את היכולת
להשתתף במשחק מעין זה. אבל כמו שאני ראיתי זאת באותו רגע עמדו
בפני שתי ברירות (אחרי שכבר ניסיתי להתעלם מבקשתה). האחת, שאני
טיפוס די קול וגם אני יכול להיות קצת קינקי. השניה, לומר
שאינני מוכן ולהסתכן בריסונה לאחר שהיא כבר הורידה לי את
החולצה. כמובן שבחרתי בראשונה, כשהדם מתחיל להתנקז לאיבר מסוים
בגוף לאברים האחרים מגיע פחות דם ויותר קשה להם לתפקד ולשמור
על יצירתיותם לדוגמא המוח.
שחררתי לאויר שני משפטים ניסיוניים היא הפסיקה לרגע ממלאכתה
(טעות, טעות) נתנה בי מבט מוזר ואמרה
"אני מתה לקשור אותך",
מה? מה היא רוצה? כל הפחדים מהילדות עלו אצלי, איפה שמתי את
הארנק? מזל שכחתי אותו ברכב, שיט, המפתחות מונחים מולנו על
השולחן, עם מה בדיוק היא רוצה לקשור אותי? מה אני עושה עכשיו?
"אתה רוצה שאני אקשור אותך", היא מתעקשת,
"אולי עדיף שלא", אני לוחש בשקט ומדמיין עצמי כבול ערום למיטה,
לאחר שלושה ימים ולילות של צרחות מישהו מגיע לחלץ אותי.
בהתבוננות על המפגש בנינו כנקודה במרחב הזמן, מעולם לפניה או
אחריה לא קרה לי דבר שמתקרב לארועים עם המלכה. אבל גם לי מגיע,
לא?
צלצול טלפון משכיח ממני את המחשבות על ממלכה ולה מלכה שתלטנית,
על הקו חברי הטוב לאחר מספר משפטי ברכה קבועים הוא מנסה לשכנע
אותי לבוא איתו למסיבה שהערב תערך בביתו של חבר אחר. אני מנסה
לסרב להצעה בטענה שאני צריך לסדר את העניניים עם הגברת, הוא
דוחה את טיעוני בעזרת שאלה אינפורמטיבית קצרה
"אז מה בדיוק אתה מתכוון לעשות?"
ברור שאין לי מושג "נחשוב יחד הערב את המשך צעדיך" הוא אומר
ומבטל בזאת את התנגדותי העיקשת.
הוא מוסיף "רק שתדע מכנסיים וטבעת יהיו שם".
מכנסיים וטבעת הם כינויים שהענקנו לשתי בחורות שאנו מכירים,
מכנסיים בגלל שלא משנה סוג הבגד שהיא תלבש הוא תמיד ישב על
ישבנה בצורה מושלמת. טבעת קיבלה את שמה בעקבות הדגמה שערכה
עבורנו למין אוראלי וכמעט ואיבדה את הטבעת שענדה באזור הקיבה
(והשם גרון עמוק כבר מוצה עד כדי קלישאה).
הסוג של בחורות כמו טבעת הם פוביה ידועה שלי, בלשון עממית יותר
ניתן להגדירם במילה בודדת, שרמוטות.
ההגדרה לאו דווקא כוללת בחורות שעושות את הצעד הראשון, ששוכבות
בערב הראשון או ששוכבות עם הרבה גברים אלא אותן בחורות שמהרגע
הראשון הן משתלטות על השיחה, לא מפסיקות לגעת בך ורומזות בכל
דרך אפשרית שאם רק תרצה תוכל לזיין אותן.
את טבעת פגשתי לראשונה במסיבת יום הולדת של חבר שנערכה בדירתו.
עם כניסתי לדירתו ולאחר איחול מזל טוב לחתן, מהמטבח יצאה מולי
עלמה חמודה, המבט שלנו נפגש והיא צרפה אליו חיוך, כמובן אני
השפלתי את מבטי ראשון, הסתכלתי שוב לכיוונה היא נעה לכיוון
מכנסיים סובבת את ראשה, עוד מבט ארוך והיא המשיכה ללכת. אוצ'י
קוצ'י, אני מזהה חוטיני שחוצה את הטוסיק השובב שלה.
הדירה אפופת עשן, ניתור זריז ואני משיג יד כבדה המונעת ע"י מוח
מעורפל המנסה להשתלט על באנג ציבעוני. אני זוכה למבט כבד
וזועם, לך תסביר לבחור שבג'ונגל החזקים שורדים, זריזות ומהירות
מחשבה ישיגו את מטרותיך ומתחריך.
מדליק סיגריה תוך כדי חיפוש של בקבוק מים זמין עיני שוב נתקלות
בה, מה שהייתי עושה עם השיניים לבד שחבוי בין ישבניה.
אני נגש לחתן ואומר "דרוש לי מידע בנושא שלא סובל דחוי" הוא
אינו עונה, מפנה מעט את הראש ומחייך, מישהו נמצא מאחורי.
"סוף סוף מגיע בחור נורמלי ואתה לא מציג אותו בפני" טבעת
אומרת.
"היא קצת נמוכה" אני חושב, מנסה לחייך ומציג את עצמי. דקות
ספורות מאוחר יותר אנו יושבים על הספה היא מדברת בקצב מסחרר
שמלווה כל מספר שניות בנגיעה מקרית של ידה ברגלי. אני מתחיל
להרגיש מוזר, זה מהעישון? לא, זו תחושה אחרת שכבר חשתי בעבר,
כן, כעת זה ברור, שרמוטה. נסיתי לדמיין איך הדברים יתנהלו מכאן
שבראשי מתפרעת לה המחשבה רק שלא תנסה לעשות לי כל מני דברים
שאני לא ממש רוצה.
אם בהתחלה עוד ניסיתי להגיב למשפטיה, כעת כבר איבדתי לחלוטין
את יכולת הדיבור, החוטיני נשכח, היא אט, אט, אך ביסודיות מסרסת
אותי לגמרי. אני חייב להתרחק מפה ומהר, היא לא מפסיקה לדבר.
היד שלה כבר נחה בטבעיות על ירכי, היא כבר לא נעה מדי פעם
למעלה ולמטה אלא רק בתנועות אופקיות. הצילו, עזרה, אני חייב
לעוף מכאן, בזמן שהיא מנסה לאפר היא נמרחת עם החזה שלה על כתפי
כשזה עובר לראש אני קם בבהלה וצורח
"רוצה משהו לשתות למה אני יבש לגמרי" אני אפילו לא שומע מה היא
בקשה, אני במילא לא חוזר אליה.
אני מצליח להתחמק ממנה לכ-חצי שעה אך היא שוב לידי ומיחסת את
העלמות שלי להשפעות הערפל שסביב מוחי "אתה קצת בבלאגן אני
אעזור לך להרגע" היא לוקחת את ידי גוררת אותה שוב לספה, אני
שולח מבט היסטרי לכיוונו של חברי הטוב, הוא כמובן מחייך, הוא
מודע לפלונטר שאני נמצא בו.
ברגע שאנחנו מתישבים אני ישר קם ואומר "אני חייב לשאול אותו
משהו", היא אכלה את זה פעם אחת אין שום סיכוי שזה יעבוד שוב,
היא נעה אחרי לכיוונו. שלושתנו מתחילים לשוחח, חברי הטוב
שהענין רק עושה אותו יותר מאושר, מנתב את השיחה לכיוון הסקס,
היא כמובן מצטרפת בהתלהבות. במהלך השיחה היא רוכשת לעצמה את
הכינוי שידבק בה מעתה ועד עולם. היא מחפשת שתיה כדי להרגיע את
הגרון הצורב, חברי הטוב שואל אם אני לא יכול לעזור לה באספקת
נוזלים.
אני לא ממש צוחק ואומר לו "אני עף מפה",
הוא עונה "תשכח מזה אתה לא יוצא מפה בלעדיה".
לא קשה לנחש שחזרתי באותו לילה לבד.
יכולתי לעשות פסיכיאטר מסוים אדם מאושר.
את מכנסים פגשתי בתור למדור לחיפוש דירות באגודת הסטודנטים,
היא חפשה דירה עם שותף אני חיפשתי דירה עם שותפה, המפגש הזה
הוליד שותפות בדירת שלושה חדרים.
ככל שהזמן עבר לא יכולתי לא להרגיש שהבחורה מאוהבת בי. היא
ניקתה לבד את הבית, כיבסה עבורי, בישלה ובכל פעם שעלה שם של
בחורה שיש לה קשר אלי, עלה על פניה מבט עצוב.
מכנסיים היא ילדה טובה, לא מבריקה במיוחד, שמטרתה העליונה
בחיים היא להתחתן, היא אף למדה לתואר כללי בפקולטה לחיפוש חתן
באוניברסיטה.
חיבבתי את התמימות שלה וגם בעלת מראה נחמד הייתה אבל כל צעד
שהייתי עושה לכיוונה לא היה הוגן כלפיה, לעולם לא הייתי יכול
לקחת אותה ברצינות בתור בת זוג. הרי בסופו של דבר כל בחור מחפש
את הבחורה שתשלים אותו, אצל כולם זה כך השאלה היא מתי נפגש עם
אותה אישה נבחרת.
אין לי צל של ספק שמכנסיים תהיה אישה נהדרת, בעלה יהיה אדם
מאושר.
באחת מניסיונות התקרבות שלה היא ניסתה לעלות את מעלותיה בעיני
בכך שאמרה "אני לעולם לא אשכב עם גבר בפגישה הראשונה",
"גם אם הוא נורא מוצא חן בעיניך וערב מושלם שעבר עליכם יכול
להסתיים רק במקום אחד" הקשתי עליה. "לעולם לא" היא סיכמה את
הדיון.
הלוואי והייתי מצליח להבין את ההגיון מאחורי הדברים, הרי במילא
גבר ב- 95% מהמיקרים יודע כבר ברגעים הראשונים אם הוא מעוניין
ברצינות בבחורה או שזה רק לזיון. עדיף לשכב איתו בפגישה
השלישית ויותר לא לשמוע ממנו. בחורה יכולה להתנשק ערב שלם עם
בחור שרק פגשה אבל היא לא תשכב איתו כי זו הפעם הראשונה שהם
נפגשו וזה אחרי שליטרים של הרוק שלו עברו אליה, כן זהו הגיון
בריא.
הניסיון האחרון שלה להתקרב היה בהבאת אקסטזי רק עבורנו לדירה,
כשהיא שומעת לעצתה של חברה שהתבררה מאוחר יותר כטבעת ( who
else) ואני בטיפשותי הרבה הסכמתי להצטרף לחגיגה.
השעות הראשונות היו גדולות, החרמנות והרצון לאהוב נזלו לנו
מהגוף.
לאחר הסיבוב הראשון בנינו חזרנו לספה בסלון וכדי להרים את
האווירה עוד יותר לקחנו כל אחד עוד חצי Xועישנו קצת גראס,
מה שהתברר מאוחר יותר כטעות נוראה.
מכנסיים הלכה למטבח במטרה להכין לנו תה, לאחר מספר דקות שמעתי
כוס מתנפצת, שאלתי "הכל בסדר?" לא קיבלתי תשובה, ניגשתי
למטבח שם מצאתי את מכנסיים מנסה לאסוף שברי כוס, מבט קצר בה
הספיק כדי להבין שהיא מבולבלת לגמרי והיא לא ממש פה איתי.
העיניים שלה התגלגלו, הלסת שלה רעדה ובזמן שעזרתי לה לקום חשתי
את כפות ידיה מזיעות בצורה מוגזמת, היא בערה מבפנים.
שלחתי אותה לשבת על הספה. ניקיתי את השברים הכנתי שתי כוסות תה
וחזרתי לסלון, מצבה כבר גבל בהיסטריה. היא ישבה מכונסת בעצמה
והסנטר שלה רקד לכל כיוון אפשרי. התיישבתי לידה הפרפורים של
הסנטר שלה לא אפשרו לי להביט לה בפנים. אני שם את התה בידה
עוזר לה להרים את הכוס ולשתות, עיניה קרועות לרווחה אחוזות
פלצות. הסנטר בורח לה והיא באותו רגע דוחה אותי כמו ששום בחורה
בעבר לא הצליחה, אני מנסה לדבר אתה, הניסיונות הכושלים שלי
להרגיע אותה נעשים בחוסר חשק מוחלט מצידי. אם אני לא עושה משהו
ומהר זה יגמר רע. אני משכיב אותה על הבטן, מעסה את גבה, מלטף
את שערה בעדינות כשהידים שלי מגיעות לעכוזה היא כבר יותר רגועה
ומשוחררת. אני חושב לעצמי שאין ברירה את הזיון הזה אני מקדיש
לאומה (או יותר נכון לעתיד בריאותה הנפשית של מכנסיים).
אחרי אותו ערב אומלל בכל פעם שראיתי אותה הדבר הראשון שקפץ מול
עיני היה סנטרה המרקד. התנהגותי כלפיה גרמה לה להבין שלי ולה
לא יהיה עתיד משותף. בתום החוזה החלו להגיע אנשים לראות הדירה,
אחת משתי השותפות שנכנסו לבסוף אליה היתה הגברת. שבועיים
מעזיבתי את הדירה צלצלתי אליה והצעתי שנפגש, היא ענתה "בכיף".
הודעתי לחברי הטוב שאפגוש אותו במסיבה. בדרך לשם עצרתי מתחת
לביתה של הגברת. ישבתי במכוניתי בניסיון לארגן אוסף של תרוצים
מדוע עלינו לנסות לשכוח את התקרית ולהיות שוב יחד.
באותו רגע שיצאתי מהרכב דלת הכניסה של הבנין בו היא מתגוררת
נפתחה, הגברת יצאה ממנה כולה חיוכים מלווה בגברבר, שאני חייב
לציין לא מרשים במיוחד.
היא מזהה אותי לוחשת לו משהו והתקרבה לכיווני לבדה
"זה שאתה רוצה לגרום נזק למוח שלך, זה עסק שלך, אבל אם אתה
צריך להתחבא ממני כמו פושע קטן ונרקומן כדי לעשן, זה בלתי
נסלח, מה היה השלב הבא לגנוב לי כסף מהארנק" היא אמרה בזעם
והסתלקה.
חיוך עולה על פני, לפחות הבחור שהיא יוצאת איתו למראית עין
נראה כבחירה לא מרשימה ביחס אלי. תמיד טוב לדעת שבחורה שיצאת
איתה, כעת יוצאת עם מישהו נחות ממך.
התגובה הפלצנית שלה רק מותירה בי רושם שמזל שזה נגמר, תגובות
היסטריות כאלו מאז ומעולם גרמו לי turn off's .
ויתרתי על המסיבה וחזרתי הביתה, לפני כניסתי לחצר הבנין אני
פוגש את שכנתי מסבירת הפנים "שלום אני רונית, אנחנו כבר חודש
מחייכים אחד לשני והרבה שכנים נחמדים אין פה, למה שלא נעלה אלי
לקפה וננסה ליצור קשרי שכנות טובים" היא אומרת.
על פני עלה חיוך גדול ועניתי לה "זה שאנחנו עולים לקפה לא רומז
על כלום, אני לא אחד כזה שמתמסר בקלות".
מהזיותיו של אדם קודח . |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.