על שפת הקבר
הקבר שלך, אני עומד
מסביב גופות דמויות אדם
עוטות שחור, צווחות בקינתן
הקינה שמעטה היא נצחית
עומד תלוש
רגליים עומדות לא עומדות
יד מחזיקה דף רועד, ומתוכו קופצות המילים
מילים שכתבתי לך, בשבילך
מילים שעכשיו כשאני כאן פתאום כל כך לא מתאימות
וזה לא אתה ששוכב שם
והסבתא בעיניים בוכות
"נו ספר לי איך הוא היה"
והראש ריק מוציא הכל
חוסר אונים
מול משפחה וחיילים אזרחים
ופתאום כולם כל כך שונים
זה סרט רע
שמוקרן על שמיים לא כחולים.
ואני על שפת הקבר, הקבר שלך
מקפיא פנים, חונק דמעה
"להיות חזק" לשחק בשביל המשפחה
וקריעות השבר קורעות
מבחוץ ומבפנים
והדמעות שמחלחלות, מחלחלות פנימה
כי אני מכריח אותן
נכנסות אל תוך המאגר הסודי
ובלילה בבוקר, בחדר שלי
לבד עם החתולה והשיר העצוב
אני פותח שסתום... |
