אוגוסט 1999

מאיה שכבה על המיטה, והאזינה לדיסק של אחת הלהקות היותר אהובות
עליה- הביטלס. היא חשבה בליבה- "he loves me , yeah, yeah,
yeah". הרוחות החמות של אוגוסט נשבו מחוץ לחלון. דמעה אחת
התנפצה לאלפי רסיסים של עצבות וריקנות.
היא עדיין לא מרגישה בסדר לגבי מה שקרה אמש. היא אמנם הגיעה
לשיא אהבתה איתו, אבל לא כך רצתה שזה יקרה, היא מאוד רצתה שהוא
יאמר לה שהוא אוהב אותה, אז כמובן שהיא מתחרטת, אבל מה, היא
יודעת שאם היא לא הייתה עושה את זה היא הייתה מאבדת אותו..
לתמיד! והיא לא יכלה להרשות לזה לקרות!
מאיה הרי אהבה אותו כל כך!
והוא מצידו, אפילו לא התייחס אליה אחרי כמה ימים.. אפילו לא
התייחס אליה כמו זבל, כמו שנהג לעשות עד אז. הוא לעולם לא יבין
את הכאב ששרר בה, שעטף אותה כל יום מחדש וחנק אותה, את הכאב
שהמיס אותה כל פעם שמישהו רק הזכיר את שמו, הכאב  ששהה בה כבר
הרבה זמן בידיעה שאבדה אותו למרות ששכבה איתו.

"אני אוהב אותך", כך מדמיינת אותו לוחש לה באוזנה. היא ממש
יכלה לחוש את כפות ידיו עוטפות אותה ואת חום נשימותיו על
צווארה. אבל  כך היא נתלשת ונשארת תלויה באויר כל פעם שהיא רק
מעלה את המחשבה לראשה. אין לו מושג איך צירוף שלושת המילים
האלה כשהן נאמרות מפיו יכול לעשות אותה כלכך מאושרת!
אבל מה אכפת לו...  בשבילו, מאיה הייתה רק עוד זיון. הוא הרי
זיין כבר את כל הבנות בבית ספר, וגם את המקובלות מביניהן. אבל
מאיה, מאיה הייתה היחידה שאהבה אותו באמת... מכל לבה!
אבל מה זה משנה עכשיו...
וכל מה שהיא תזכור מאתמול זה בקבוקי היין המוטלים על הרצפה,
מבטו הריק והקר והמעשה. המעשה הכואב ביותר מכל הבחינות, שחוותה
אי פעם, המעשה שישאיר לה צלקת פנימית עמוקה ושורפת. לנצח.