בשעת דמדומים של חודש מרץ
עת ירח במרומים החל מנצנץ
הילכו הוא והיא תחת חופת כוכבים
נרטבים ממטר עננים נאהבים
"השומע אתה כיצד שירת הרעמים
מאהבתנו חורזת שירים קסומים...?"
כה אמרה ושפתיה לוהטות
ובאוזני אהובה מזמרות הרוחות
וכאשר חייכו הברקים במרומים
ובשירת סופה רוננו רעמים
לחש לה הוא מילים מלטפות
עת עברו תחת גשם בפנים יחפות
"הרואה את כיצד מתקשטים השמיים
לכבודך יפתי, לכבוד יופי עינייך...?"
אמר הוא בלב מפעם
והגשם מרטיב את בגדיהם
חוטי הגשם הופכים אט אט טיפות
ובדקירות קטנות אף הן הולכות ומתמעטות
או אז נצצו עיני שניהם בפחד
"הגשם עומד להיפסק, השמש זורחת..."
מפני הבלתי נמנע, מפני קרניים חמות
יד ביד אצו ברגליים כלות
סככה רעועה בהמשך הדרך
כיסתה על שניהם רק כך בערך
וכאשר הפציעה חמה מאחורי עננים
נמצאו שם שניהם בנשיקת עולמים
ילדי החורף הם, שלנצח נותרו צעירים
ואהבתם מעורה בגשמים הראשונים. |
