מ. יציק / מסע בזמן |
משורטטים אתמוליי האפורים
בקווים דקים ומדוייקים.
כאילו כדי לציין כי נעשתה כאן עבודה יסודית,
כאילו כדי לרמוז מדוע האפיר שערי.
והנה אני כאן, באמצע חיי,
וקצה מכחולי ידע אך שחור ולבן.
טלי זו המברשת
ומרחי את מחריי
בפסים רחבים וגסים
של אדום וארגמן.
טלי זה הלב
ודעי מחרך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|