הייתי בטוחה שראיתי אותו שם
יושב בצל כחלק מחיי
יושב ומחכה למגע
שייך למשהו אחר
כל המקום הזה  מחכה לגאולה
הוא נעלם, רק מצמצתי...
והוא כלא קיים
ונפלתי כואבת
כי נזכרתי במוות
ונשארתי למטה
כי לעונש יש לפחות טעם
ציירתי אותך בראשי המון
אך לא בתוך אותו ארון
ואתמול כשהתגעגעתי לחיוך שהיה
שמעתי מספיק שירים עצובים לכל החיים
במיוחד אלה שניגנת
ואני ואתה באותו לילה
המגע היה עדין...
העתקתי לדף גדול
את נר הנשמה
ציירתי בצבעים כבדים
וכתבתי ליד..
"העצב כבר התפשט בכל פינה
החדר נהיה קר
נזכרת בחיוך שלך, אתה בטח לא מחייך עכשיו
חשוך בתוך ארון קבורה
אין צדק בעולם איפה אתה אלוהים?!
אני אמורה להודות לך שאני לא במקומו..
או לקלל אותך על זה שאתה לוקח ילדים
הדלקתי לך נר לבן גדול
דמותך מסתובבת בראשי, אני רוצה לבכות לצרוח
אבל יש יותר מדי על מה, אז לא יוצא תסלח לי..."