(אוקטובר)
אוקטובר 2001, החודש הארור,
כנראה שקבלה לאוניברסיטה זה מהתחלה משחק מכור.
מסולק מביתי האהוב עם לב שבור,
אל העיר אשקלון בעלת הנוף האנושי העכור.
זוהי רק ההתחלה,
הדרך קשה וארוכה אל התואר, אל הגאולה.

(נובמבר)
החיים ממשיכים, מסתובב עם צער של אבל,
הזמן לא יעצור בשבילי, מקלל בשקט "החיים בזבל".
אולי בינתיים נכנסתי אל היכל התהילה של עוברים טסט ראשון,
לא כ"כ תהילה מבחינתי- למה? כתבו על זה בעיתון?
הנבואה שלי תתגשם- אבא לא יקיים את הבטחת האוטו הכסוף
אני מתדרדר בתהום, בקצב בו דבורים באות לצוף.

(דצמבר)
מעניק לצה"ל את תעודת העניות
המחדל שלהם, אבל אני זה בו עוברת העצבות.
בגלל איש אחד,סגן-"עבד כי ימלוך",
שתפס את אלוהים בביצים, והכריע גורלי ללא רוך.
זה מעייף, ללימודי אני עבד,
גופי על כל מכשול צועוק וזועק נגד.

(ינואר)
החברים מתרחקים, נשבע שלא לקחתי סמים,
הם פשוט אותי שוכחים ואני לא יודע אם הם אשמים.
עם חבר עבר יישרתי ההדורים,
ועבדכם הנאמן מנסה לנצל כשרון כתיבת שירים.
היחסים עם השאר הופכים אפורים,
מדמויות מוכרות נשארים רק צללים.

(פברואר)
בגלל המרחק מהבית, אותי כבר לא אוהבים,
אני זה לא אני, ולגופי היפה התנוונו כבר כל השרירים.
14.2 עדיין אין חברה ולא מצאתי אהבה
הראש מורכן עמוק למטה, וללב המציאות מכאיבה.
אדיר! פיזית אני חלש ועכשיו מנטלית הופך מיואש.

(מרץ)
ההורים כבר מודיעים ללא התחשבות "אנחנו עוברים עיר ודירה"
שינוי חיובי וטוב, אך אני איני מקבל אותו בברכה.
איבדתי את השפיות, התחושה היחידה היא מצוקה,
המכות לא עוצרות, נוחתות עליי ללא הפסקה.
מתוך הלוויתן של המכללה, מתפלל את הנבואה הבאה,
חודש אחרי תאריך יום ההולדת,לאט לאט תבוא הגאווה.

(אפריל)
פסח נותן לי זמן לחשוב,להחזיר אור וברק, לעשות מהפכה,
לא הפסדתי את המלחמה, רק את המערכה.
המשורר התעורר, ולא שכחני האל מציון,
פעם שלישית עצר השעון - "שמש בגבעון דום! וירח בעמק איילון"
אני כבר לא פוחד ממכם, יש לי את הזמן,
עבדכם נהיה נביא, ביצועים,נבואות- ממש של רב-אמן.

(מאי)
מאי 2002, כמעט וכבר רואים את הסוף,
ראשי בקושי בלימודים, ואני כבר חושב על החוף,
עוד קצת, רוקי, נגמרת לה שנה מפחידה בגלות,
אני אחזור מחושל, אחרי שדפקו לי את הבריאות.
חברים, תורידו את המסכה,
ליל סכינים בדרך...שלב מס' 1 בשיקום הממלכה.

(יוני)
עכשיו אני עומד בפתח תקופת הזהב?
והאם יחדלו ימי חוסר השקט, הצער והרעב?
הנה זה מגיע-סופה של תקופה,
אחרי שנה של חיים במגיפה.
סופר שבועות,ימים,שעות,
בקרוב אני זה שמכריז על אות פתיחת החגיגות.

(יולי)
קאם-בק זה בשבילי,לא סתם נולדתי בתאריך(17.2) של ג'ורדן
עוזב את אשקלון,חוזר הביתה,למרכז, אל גן העדן.
אז כל מי שהספיד אותי, ועשה לי רע, רשום לי במוח
עכשיו תורכם להפסיק לנוח, חיוך מנצנץ של מנצח
מבלי לדרוס אף אחד עוד אצליח,
ואתם...תישארו כמו השנה הזו...תישארו רוח...