זנות

עובדות בקשר לתעשיית הזנות:

למעלה 85% כן, שמונים וחמש אחוז מהנערות העובדות ברחבי גוש דן
הן עצמאיות לחלוטין. מספר הנערות הנמכרות הוא מועט בהשוואה
לכלל יתר הנערות העובדות ואל מול הנתונים השקריים המגיעים
מהתקשורת.

אבל זה רייטינג וכמו תמיד זה מה שהכי מעניין את המפיקים,
אפילו אם אומרים דברים בעלמא.

בגוש דן בלבד, בדקתי ומצאתי שיש למעלה 350 בתי בושת
המתחלקים לכמה קטיגוריות:

משרדי לווי
מכוני המסג'.
דירות אירוח.
פיפ שואו.
ומועדוני חשפנות.

רוב מכוני המסג' מתרכזים בתחנה המרכזית הישנה, ואם  נדייק אז
רובם מתרכזים ברחוב נווה שאנן וסביבותיו. כמעט כל הנערות
המועסקות שם הן מחבר העמים, רובן חופשיות, ואינן משמשות כסחורה
עוברת לסוחר. וזאת גם על פי המסקנות של המחקר הרשמי האחרון
שנערך ע"י סטודנטים מאוניברסיטת בן גוריון.

בבסיס העבודה שלהן, חלוקה של דמי האתנן בינם ובין ה"מקום" אני
כותבת "מקום",
כי פרט למשטרה ולנערות, אף אחד לא יודע בוודאות מי הבעלים.

חלוקה של חצי-חצי

כעקרון זו חלוקה די "צודקת", ה"מקום" מספק קורת גג, (שכירות)
ופרסום (יקר באופן מחריד)
וכל הקשור בטיפול ב"מקום" (מגבות, שמנים, סדינים, חשמל, מים
וכו') כולל תחזוקה שוטפת.

המחירים שונים ממכון למכון.
לדוגמה במכון ברחוב בן יהודה בתל אביב גובים בין
160 שקלים ל 200 שקלים. כך גם באזור הבורסה.
כל ייתר המכונים מציעים מחיר שנע בן 80 שקל ל120 שקל.

פיפ-שואו

פיפ שואו הוא על אותו בסיס כמו במכון,
אלא שכאן עובדות הן נערות בתחילת דרכן.
סקס מלא (בדרך כלל) לא ניתן לבצע שם.
המחיר הוא 40 שקלים שהולך ל"מקום" וכל היתר ה"טיפ" מגיע
לבחורה.
כשזה יכול להסתכם במינימום של 60 שקל ומכסימום...
השמים הם הגבול.

מועדוני חשפנות

המועדונים הם תוצר די חדש יחסית בתעשיית הזנות
(בשלושת השנים האחרונות), יש כמה בודדים,
ברחוב יצחק שדה, ברחוב המסגר ובמתחם הבורסה והם מתרחבים
גם לצפון העיר (יורדי הסירה)
כניסה עולה 50 שקלים, מקבלים תמורתה כוס בירה דלוחה וצופים
בנערות מתערטלות על במה מוארת, בלווי מוסיקה עכשווית, תוך
ריקוד אירוטי או בהופעה מיוחדת הכוללת סממנים פורנוגרפיים
אמיתיים.

כל נערה רוקדת בתורה ולפי סבב, ביתר הזמן היא מסתובבת בין קהל
הצופים ומתעכבת על אלו מהלקוחות שחשקו בחמודותיה המבצבצים מבעד
לאפס בגדים שהיא לובשת.

ריקוד פרטי

אפשר לתת טיפ לבחורה והיא תשב על הברכיים, תיתן לגעת בחזה,
ולהחליק יד במורד ירכיים. ותמורת כ20 שקל ומעלה, היא תגרום
לייצר שלכם לגאות וכשלא תוכלו להתאפק יותר, היא תציע הרפיה
ידנית או אורלית תמורת 160 עד 200 שקלים נוספים. והיה ותסכימו,
יגררו אתכם במעלה מדרגות פתלתלות אל החדרים המיועדים לכך,
שנמצאים בכל מועדון.

בשישבת מועדונים אלו מפוצצים בבני תשחורת מכל מגזר האוכלוסייה,
רובם בתחום הגילים של סף גיוס. כשהלהיט הוא לערוך מסיבות גיוס
דווקא במקומות הללו.

דירות אירוח

דירות האירוח בגוש דן, שהם בתי בושת לכל דבר. אבל "מוסווים"
ולא נראים לעין. וכפי שהבחנתי, מהם מתעלמים כמעט לחלוטין.

זאת חרף העובדה שרוב הבנות העובדות בזנות נמצאות שם!

דירות האירוח הללו הם עמוד התווך של תעשיית הזנות בתל אביב.
הם עובדות בשקט, בדממה חרישית. ובעידודה המלא של מחלק המוסר,
(נו טוב לא בעידודה המלא) אבל בפיקוח קפדני ודקדקני של מחלק
מוסר בראשותו של שוקי בלילי, שהוא היורש למקים התשתית
רב פקד אפריים ארליך (קרמשניט).

בדירות האירוח הללו לא תמצאו שימוש סמים לחלוטין, פעם, פעמיים
ביום נכנס מחלק מוסר או צוות סיור ועורך "חיפושון" או בדיקת
תעודת זהות לכול הנערות במקום, כולל לקליינטים המוצאים אל מחוץ
לחדרים ואפילו הם יהיו באמצעו של אקט סוער.

בנוסף לבדיקות האלו הנערכות חדשות לבקרים ע"י צוות מלא של
שוטרים, מנתר מחלק מוסר את כול המקומות הללו בקפידה רבה.
ולפקודתו יפתח מקום. ולרצונו ייסגר המקום למחרת היום!

אין עוררין, אין ויכוחים, אין למה לו מותר ולי
אסור!

אבל יש והרבה, איפה ואיפה. יש מקומות שמחלק מוסר מאשר
בשתיקה את הפעלת הדירה. יש מקומות שמחלק מוסר "מעלים עין"
בחריקת שיניים. יש מקומות שנסגרים כי כך החליט שוטר כלשהו
ממחלק המוסר ואפילו שוטר מצוות הסיור יכול לחרוץ דין ברגע אחד
של גחמה נטולת צו מבית משפט או הוראה רשמית.

יש דירות ששוטרים במחלק "אוהבים", זאת חרף התלונות של השכנים
(ואין אני יודעת פירוש אחר).

וכן!

הכל יקום וייפול על החלטת מחלק מוסר.
ואפילו על "החלטה" של שוטר סיור מן השורה.

הנערות העובדות בדירות אלו, הן מכל קשת הגוונים של אוכלוסיית
ארץ ישראל השלימה. רוסיות, תימניות, עירקיות, צבריות ופולניות
שהגיעו זה מכבר. ופולניות צעירות דור שלישי. הכל ניתן למצוא
שם. אין אפליות
והתחום מקבל כל נערה מבלי קשר לארץ מוצאה.

אתנן

בסיס האתנן הממוצע הוא 200 שקלים בכל דירות האירוח בצפון תל
אביב. כשיש דירות בדרומה של העיר ששם שכר האתנן
הוא בין 100 ל 150 שקלים. החלוקה כאן זהה כמו בכל מקום אחר:

חצי ל"דירה" (לבעלים/למפעיל) וחצי לבחורה.

סידור עבודה

הבנות  עובדות לפי סידור עבודה שנקבע שבוע מראש,
בדרך כלל במוצאי שבת נותנות הנערות את הימים בהם מתאים להן
לעבוד, המפעיל או הפקידה מתאמת בין כל צוות הבנות ועורכת סידור
עבודה שבועי, בדיוק כמו במסעדות ובתי קפה בהן עורכים
סידור עבודה לצוות המלצרים/ת.

עבודה במשמרות

בכל יום יש 2 משמרות, משמרת בוקר ומשמרת ערב. משמרת בוקר
מתחילה בדיוק בשמונה ושלושים, ומסתיימת בשעה חמש אחר הצהרים.
משמרת ערב מתחילה בחמש אחה"צ ומסתיימת בשעה ארבע לפנות בוקר.
תלוי "בלחץ". בדרך כלל בסופי שבוע (חמישי/שישי) המשמרת מתארכת
עד 7 או 8 בבוקר.

יש 7 ימי עבודה בשבוע, בסך הכול 14 משמרות, בכל משמרת
יש בן 2 בנות ל 4 בנות, כשזה תלוי בסוג הדירה ובמיקומה. וקשור
למספר החדרים בדירה. הכלל: לכל חדר בדירה - בחורה אחת למשמרת
"המעצבת" אותו כראות עיניה.

במקומות המתוחזקים ע"י סרסורים ובמקומות "מבוקשים" נמצאת בחורה
או שניים בהמתנה כתוספת לחיזוק מבחר הבנות וכדי לגוון ולקלוע
לטעמם המתחדש של הלקוחות.

בדירות בעלות וותק ובדירות "מבוקשות" זוכה כל בחורה לארבעה או
חמישה ימי עבודה בשבוע. בהתאם לרצונה. ויש מקומות בהם הבנות
מקבלות רק 3 ימי עבודה.

הבנות בדירות האירוח בדרך כלל עצמאיות לחלוטין, אין סחר בנשים
במקומות אלו. כמעט כל הבנות מנהלות במקביל לעבודתן אורח חיים
רגיל לחלוטין. לחלקן יש ילדים קטנים. חלקן נשואות או עם חבר
וחלקן גרות לבד או עם ההורים ונהנות מהחיים כמו כל אדם אחר.
(וזה פרט למספר מקומות בודדים המתרבים לאחרונה בהם נמצאות
נערות "מוברחות" העובדות בכפייה)

בשיחות עם מספר רב של בנות, לא שמעתי אפילו לא פעם אחת שיש להן
בעיה עם "מפעיל", או "מפעילת" הדירה.
(המחליף של ה"ערס" האגדי)

קוריוז מעניין שעלה מן השיחות:
לחלק מהנערות בדירות האירוח, יש את מספר הטלפון הישיר שוטר
כלשהו ממחלק מוסר. והן  לא מתביישות להתקשר ולבקש עזרה במקרים
שלקוחות מסויימים מנסים להציק להן.

וכאן ראוי לציין לשבח את מחלק מוסר המתפקד על תקן של "אבא כל
יכול". שעוזר לבנות והיה ואם הן יתקלו ב"משהו", שרוצה לעשות
להן "משהו", שהן אינן רוצות בו.

ומטבעו של הקשר הזה, נוצרו גם קשרים "חברתיים" בין כמה
מהנערות, לכמה שוטרים במדים.

הכלכלה של דירות האירוח:

פרסום יומי בעיתון ידיעות אחרונות: עולה 520 ש"ח ליום.
פרסום במקומונים: 1500-2000 ש"ח לשבוע.
תשלום לבעל הבית של הדירה, 400-500 ש"ח ליום.  (שכירות)
תשלום ל 2 פקידות, אחת בוקר, השניה ערב, 1000 ש"ח ליום.

(ובהקשר של הפקידות: פקידה היא זו שאחראית על התיאום הטלפוני
בין הלקוח ובנות הדירה, פקידה היא זו שמנתבת את תחלופת האנשים,
מארחת אותם (קפה/תה/מים) בזמן ההמתנה, גובה את התשלום, עורכת
רישום של זמן כניסה ויציאה וגובה את העמלה של הדירה. לפעמים
הפקידה היא גם זו שאחראית על סידור העבודה לכלל הבנות.)

בנוסף, יש עוד תשלומי חובה שונים כגון, וועד הבית, טלפון,
חשמל, כבלים, אמצעי ניקיון והיגיינה. תשלומי "עידוד" לוועד
הבית המרכזי, כגון צביעת הקירות החיצוניים וטיפוח ה"גינה" כיד
הדמיון.
(זאת כדי "להשתיק" את דיירי הדירות השכנות עלולים להתלונן
במשטרה. תלונה אחת והדירה איננה קימת יותר. זה חוק בל
יעבור שמחלק מוסר הכתיב. דהיינו, מותר לכם לעבוד
עד שאחד מהשכנים יתלונן)

בסך הכל ממוצע תשלומים
ליום להפעלת דירת אירוח: 2000 עד 3000 שקלים.

מספר הלקוחות ליום קובע את הכנסות הדירה, רוב הדירות נסגרות
בגלל קשיי תקציב, לא כל אחד מסוגל להוציא מראש 2000 עד 3000
ש"ח כל יום, לפעמים יש מקרים שההוצאה גדולה על ההכנסה.

דירות ותיקות עושות ממוצע של 50 כניסות ליום שזה אומר 5000
שקלים ברוטו, בהפחת הוצאות נשארים 2000 עד 3000 שקלים. שנכנסים
לכיסוה של מפעיל המקום. (מס הכנסה מקבל נאדה).
בדרך כלל יש שני שותפים להפעלת דירת אירוח.

מפעיל המקום יכול להיות כל אחד בעל יוזמה, שיש לו קשרים עם
נערות עובדות וחוש עסקי. את מפעיל או מפעילת הדירה לא ניתן
לאתר. אבל כל נערה מכירה אותוה אישית. בדרך כלל היא או הוא
מגיעים מהתחום.
או שהיא הייתה נערת ליווי לשעבר, או שההוא היה פעם לקוח מכור,
חבר או ידיד/בעל של נערת ליווי.
וקיימות דירות אירוח שהמפעילים שלהם קשורים לתעשיית ההימורים
ולבתי הקזינו בתל אביב.

פסיכולוגיה בגרוש

כדי שדירה תפעל היטב, על מפעיל/ת הדירה להיות פסיכולוג, עובד
סוציאלי, אבא, אימא, אח ורע לכל אחת ואחת מהנערות העובדות
בדירתו. תחשבו לרגע שאם היחסים לא תקינים, נערה לא תגיע למשמרת
שלה. למקום יהיה חוסר בחצי מהכנסתו היומית. על כן "בעלת מיקום"
צריך וחייב להיות אדם שהנערה מאמינה בו וסומכת עליו בעיניים
עצומות, שאחרת היא לא תעבוד במקום שלו/ה ותחפש לעצמה דירת
אירוח אחרת.

גיוס נערות

השיטה האחת לגיוס נערות חדשות לעבודה בזנות היא פשוטה וקלה עד
מאוד, מפרסמים מודעה בלוחות העיתונים, בסיגנון:

"דרושות נערות לדירת אירוח..."

ונערות מכל חלקי הארץ מתקשרות, מציעות את עצמן ומגיעות לראיון
עבודה עם המפעיל/ה. שם זה תלוי גם בנערה וכמובן שההחלטה הסופית
נמצאת בידי המפעיל/ה.

השיטה הזו עובדת קרוב לעשר שנים, מעטים יודעים שכך גוייסה
התשתית לזנות בארץ. מה גם שהבורות המושרשת בציבור בנושא הזנות
גורמת להם לחשוב שנערות מגיעות לעבודה
בזנות מתוך כפייה בלבד.

כך מגייסים בחורות לעבודה בדירות. וכך מגייסים נערות לעבודה
במשרדי ליווי. כך היה מאז ומתמיד.

רק מה! לאחרונה התופעה של סחר בנשים תופסת תאוצה והרווחים
העצומים של סוחרי הנשים, דוחקים את מפעילי הדירות להתפתות
ולהעסיק נערות מחבר המדינות בשיטה של קנית הנערה בסכום חד-פעמי
וגזילת שכרה למשך תקופה ארוכה שנחשבת
מעין "פדיון" הוצאות הבאתה ארצה.

שירותי ליווי

שירותי לווי, עליהם כבר כתבו את כל מה שניתן לכתוב, לא ארחיב
רק אציין את הנקודות העיקריות.
יש משרדים יוקרתיים שגובים בין 500 ל 1500 שח לפגישה של שלוש
שעות. יש משרדים שגובים 350 עד 600 לפגישה של שעתיים.

ויש משרדים שגובים 150 שקלים לשעה אחת.
ועליהם ארחיב טיפה:

בחלק מהמשרדים הקטנים הללו, אלו שגובים  את המעט ביותר, מסתתרת
הזוועה הגדולה. שם מרוכזות הנערות שהוכרחו להגיע לארץ ולעסוק
בזנות. שם מרוכז כל סחר הנשים. והמשטרה חסרת אונים.

כי כדי לתפוס אותם, יש לנקוט בהליכים מורכבים של מארבים בחדרים
בבתי מלון, להתקשר להזמין נערה ולהמתין שהיא תגיע.
אלו הם משרדים ניידים 3 עד 5 בחורות ברכב, שני טלפונים סלולרים
וסרסור. היום הם כאן ומחר הם בשם אחר. עם הנערות ועם כל מה
שכרוך בסחר בבני אדם.
(ראוי לציין שלאחרונה, נתפסו בדרך זו של מארבים
כמה סוחרי הנשים וסרסורים.)

בתי מלון כבתי בושת

בנוסף ולאחרונה צצה תופעה חדשה שתפסה תאוצה,
לא עוד שירות לבית הלקוח:
הפעם נשלחת הנערה עצמה, או הסרסור שלה ומשכירה חדר בבית מלון
ולשם נשלחים הלקוחות המתקשרים לקבוע פגישה. וכאן ראוי לציין
לגנאי את מלון אופטימה ברמת גן, שכבר למעלה משנה מסכים להשכיר
חדרים לסרסורי זונות שמאלצים את הנערות לעבוד עבורם.  דהינו
במלון אופטימה הנחשב למכובד, רוחשת פעילות עניפה של סחר בנשים
למטרת זנות. בכל יום בשנה האחרונה מושכרים שם מספר חדרים
לסרסורי זונות המשכנים שם נערות בהמתנה ללקוח.

את הנתונים הללו קראתי בפורום שירותי ליווי, שם מספרים לקוחות
שביקרו במלון על בכייתן של הבנות ותלונותיהן על כפייה אלימה של
הסרסורים שלהן המכריחים אותן לעבוד עבורם בכוח הזרוע.
והתופעה הזאת של השכרת חדרים בבתי מלון קיימת בעוד כמה וכמה
בתי מלון בתל אביב והמגמה רק מתרחבת.

לסיכום:

מערך הזנות בגוש דן נשען ברובו על נערות מחבר העמים, בתוך בתי
הבושת (דירות אירוח) ברובם למעט יוצאים מן הכלל. אין בדרך כלל
"סחר בנשים", אין ערסים וסרסורים. ואין מצוקה.

חשוב לי להדגיש שאין כאן ניצול גורף של כל הנשים העוסקות בזנות
באופן כה סוחף כמו המוצג לנו בתקשורת.
הנשים שראיינתי לצורך המחקר היו חופשיות לעשות ככל העולה על
דעתן. הכסף הווה להן מניע. פגשתי למעלה ממאה נערות עובדות.
רובן חיות חיי מותרות ועוסקות בזנות אך ורק כדי להשיג יעד
ולמען מטרה ברורה ומוגדרת. ובהקשר הזה, מצאתי כי בערך 50 אחוז
מהנערות ממשיכות לעסוק בזנות כדרך חיים. ומתמידות בכך מעבר
לשנה ברציפות.

חלק מהנערות מציבות מטרה, כמו אוטו, דירה, נסיעה לחו"ל וכל דבר
אחר שרק עולה בדעתן. חלק מהנערות עובדות רק תקופות מסוימות
וביתר חודשי השנה הן עושות ככל אחד אחר. ראוי להוסיף, שיש
נערות רבות מחבר המדינות המגיעות לכאן בזהות שאולה כדי לעבוד
בישראל בזנות. אלו הן הזונות המקצועיות, בדרך כלל השיטה היא
"לשאול" זהות של נערה יהודיה המתגוררת בחבר המדינות ולהגיע
ארצה בשמה. כשהנערה שעל זהותה מגיעים ארצה, מקבלת שם תשלום
מכובד על הסכמתה.

ראוי לציין שאין בתחום הזנות נערות ש"אין להן מה לאכול"!

כמעט ורוב הכסף שהן מרוויחות הולך על ביגוד אופנתי
ודברים חומריים מתכלים.

כמעט כולן מנהלות אורח חיים פזרני ברמה מאוד גבוהה
שלא הייתה מביישת בעלי ממון.

רבות מכלכלות את משפחתן העניפה בכספי האתנן, רבות גם זוכות
למענקים מהביטוח הלאומי כוון שהן מצהירות שהן אינן עובדות
ועל כן הן מקבלות הבטחת הכנסה בכל חודש ובצורה שוטפת.
במיוחד אלו שיש להן ילדים והן נחשבות כאמהות חד-הוריות.

לכולן טוב עם עצמן ואין בהן חרטה על עיסוקן במקצוע העתיק.

כולן עד לאחרונה ממתינות למיסוד הזנות.

והן לא יודעות כי הזנות ממוסדת זה מכבר ע"י מחלק המוסר.

---


מקורות:

הלקוח:
http://stage.co.il/Authors/TheClient
פורום שירותי ליווי ישראליים:
http://groups.yahoo.com/group/Israelsexservices/
מיפוי הזנות בגוש דן:
http://stage.co.il/Stories/85544
מיפוי מתחם התחנה המרכזית:
http://stage.co.il/Stories/84789
מחקר הזנות שנערך ע"י אוניברסיטת בן גוריון
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-967308,00.html
סטודנטיות מנהלות בית בושת
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-27007,00.html