האינטרנט היום הוא כבר לא כ"כ מדהים,
הוא משקף את המציאות-פוגשים גברים,נשים,זונות ואחים.
יש הרואים בו שעשוע,יש המחפשים ריגושים,
יש שבשבילם זהו עוד כלי למידע, ויש הרוצים במסחר והורדת
שירים.

אך לי קרה דבר מדהים-הכרתי בחורה,
אחת כזו שאני מדבר איתה על הכל ללא שום מורא.
היא  עולה בחשיבותה על דפדפן,נאפסטר ווירוסים,
כמו כל בן נוער בגילי, לא מזמן היא עלתה על מדים.

באופן שטחי וכלל לא נדוש, היא חולמת על ב.מ.וו.
חיוכי סמיילי(ללא אף) באי סי קיו פרט חשוב מהווה.
יש לה שם שעליי הוא אולי ההכי חביב,
היא אפילו אוהדת את קבוצתי,את מכבי תל-אביב.

היא חיזקה אותי בהרבה דברים-אתיקה ומוסר,
הוכיחה לי שבצדק-אלה ישמרו לי על הבשר.
היא לימדה אותי גם לשרוד,
כיצד להיות שמח בחלקי  מבלי לבקש עוד.

תמיד רציתי לגמול לה ולהביע תודה,
אך נראה שבחורה זו נורא חכמה ולי לא ממש זקוקה.
לא פעם אחת את ליבי מולה שפכתי,
היו ימים ש(וירטואלית) רק אותה אהבתי.

אך דבר אחד מציק ועושה לי בלב רע,
עובדה אחת שאת נפשי מצעירה.
את פניה של בחורה זו אינני יודע,
אני מתאפק,לא משתגע, אך שואל רבות-מדוע?

החבר הכי טוב שלי קרא לה פעם ילדה קטנה,
לעומת ידידותיו שכ"כ האדיר,
פשוט התעלמתי, לא נלחמתי, לא הגבתי,
מיותר...את הבחורה המיוחדת הזו הוא לא מכיר.

ועכשיו אני שואל-האם זאת האחת שתביא לי נחת?
האם נפסקו החיפושים אחר מחט בערימת שחת?
כולי תקווה שאחרי קריאת שיר זה אולי היא תבין,
שהתשובות לשאלות הם "כן", כך אני לפחות מאמין.