|
רוח קדים
הומייה
פורצת חרכי
משקופים
רוח מזרח
בוכייה
מנענעת וילונות
ירוקים
שתפרו לי
ידייך
כשבכית על חיי
בלילות
כשקוננת על פרי
חלצייך
האם זו את? אומללה
מקוללת
שנטשתי, לאנחות
האם מבכה את עדיין
על חיי
בקול של
רוחות |
|
|
כתבתי יצירה
כסלוגן, וזה
יבלבל אתכם
כהוגן. שכן לא
ברורה הכוונה,
של אותה הפואמה.
והסוף אינו
חשוב, עוד יכלאו
אותי בכלוב. אז
אומר שלום חבר,
בסוף אני עוד
אתבגר. ולא אעשה
את זה יותר.
צרצר מטושטש
קמעה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.