זוג כנפיים - אולי זה מה שאני צריך.
או זה או איזה שיקוי קסם שגורם לעוף.
לעוף, לעוף רחוק רחוק.
ככה סתם במצע היום.
באמצע הצרות, באמצע הכאב, באמצע כל החרא, סתם לעוף.
באמצע כל החרא הזה.

פשוט
לעזוב הכל.
לפרוש את הכנפיים שלי
או לחלופין לשתות את השיקוי הזה
ופשוט לעזוב ולעוף למקום יותר טוב- איפשהו, מתישהו.
לא משנה לי ממש.

למצוא את המקום היותר טוב הזה. את הזמן היותר טוב הזה.
המקום שאין בו צרות, שאין בו כאב, שאין בו את החרא הזה.
החרא הזה.

ואז להרגע... לנוח.
להנות מהחוסר הזה.
החוסר בצרות, החוסר בכאב, החוסר בחרא.

ככה להשאר במקום הזה, בזמן הזה, עד שכבר לילה.
עד שכבר זמן לישון, עד שכבר היום חלף.
עד שכל הצרות, כל הכאב, כל החרא נעלם.
כל החרא נעלם!!!

או לפחות עוזב אותך לבינתיים...