[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







סיון אור
/
החלל הריק

באמצע הדרך שעשתה בכביש המהיר היא החליטה לעצור.
אמרה לעצמה שהיא אף פעם לא עצרה כך סתם בדרך ליהנות מהנוף.
המכוניות עטו במהירות לידה והיא רק חייכה לעצמה אמרה:
"כמה מהר יכול להתקדם העולם כשאתה משתהה בהביטו עליו".
שעות היא ישבה והביטה במחוג המהירות עוצר ולא עושה כלום ושאלה
את עצמה האם יש איזושהי הנאה בעצירה מלכת...

תמיד בנסיעות ארוכות הוא היה מוציא את ספר המפות ושואל אותה
"נו, לאן נוסעים היום" והיא הייתה מחייכת בחיוך פשטני שהיה לה
רק כשהייתה לידו ולא אומרת מילה.
הוא היה מבין אותה מכיר אותה היה שובר אותה כשהייתה אתו לבד.
בשתיקה הזו היא הייתה מגבשת לה תיאוריות חכמות על העולם ועל
צורת ההתנהגות הבלתי ברורה של המצב הקיים.

לפעמים בנסיעות שהייתה עושה לבד בדרך חזרה מהעבודה היא הייתה
מדמיינת לעצמה איך פתאום היא טיפה סוטה מהמסלול הקבוע חוצה
טיפה את הקו הלבן המפוספס ובלי לאוטט ורק לרגע מתנגשת במכונית
שלפניה, לאחר מכן האוטו שלה מתכווץ וגם היא מתכווצת לגוף קטן
יותר בתוך החלל עד שזה הזמן שלה ללכת.

מידי פעם הם היו יוצאים לחופשה לוקחים תיק גדול ושמים בו הכל.
היה משהו רגוע בו גם בפקקים גדולים בדרך ארוכה.
והיא הרגישה בטוחה אתו ולא משנה לאן הוא נסע.
היו מגיעים מקימים להם אוהל בהרים וכשהרוח עטפה אותם הרגישו
משוחררים.

כשהיא מגיעה הביתה הרדיו תמיד פתוח בתחנה הרגועה הזאת שמשמיעה
שירים מהעבר וכשהיא בבית היא נועלת את הדלת ומתנענעת לבד
בעיניים עצומות ככה שאפילו היא לא מרגישה את הכובד שיש לה
בפנים והיא רוקדת...

היה לו אוסף של דיסקים מכיל את מירב הגוונים של המוסיקה,
היה משמיע לה רבדים של צלילים על פני השתיקות הגדולות בהם היו
שניהם מכילים את השקט הבלתי ניתן לגישור במחשבות עצומות על
החיים ולא היה בהן צורך להפסיק את השיר,
שהתנגן במרחק בינו לבינה.

בלילה הייתה שוכבת במיטה מדמיינת שעוד מעט גל של חום מגיעה ,
הייתה פותחת את החלון ורק רוח קרירה הייתה מסמנת לה שהוא לא
יחזור אף פעם, היא הייתה מרגישה איך היא הוזה כשהוא נכנס אליה
לתוכה ואיך הגל הזה עוטף אותה בחום.

מידי פעם הם היו מדברים על החיים, היו דופקים שיחות אל תוך
הלילה על כמה החיים הם משונים ומשתנים בהתאם לתפיסה הקיימת
והמתנייעת בין הראש לרגש.

מידיי פעם הוא היה שותק והיא הייתה מחייכת את החיוך שלה ושואלת
: "הי למה אתה לא עונה?"
והוא היה שותק.

הייתה מחבקת אותו,
        והוא היה שותק.


...הייתה שומעת אותו אומר לה: "אל תבכי".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם לזאת שאהבה
את התל אביבי
מותר לכתוב
שטויות, אז מה
מותר לשלי?


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/6/02 12:05
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סיון אור

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה