נמאס לי מכל זה. אף פעם לא יוצאים לי שני צדדים שווים בציורים.
נצייר סתם בחורה, היא לא חייבת להיות מושלמת (טוב, כמו בחיים).

התחלתי מהאף, יצא לי שמנמן כמו של ילדה קטנה. ציירתי את
העיניים. צרות מדי, נראית כאילו היא פוזלת. זה לא טוב, עיניים
חלקיות זה אף פעם לא טוב, אז ציירתי אותן גם מהקצה השני שלהן.
עכשיו פה...היא נראית זועפת. התחלתי את השיער. התנועה הראשונה
של העט על הנייר יצרה קו אלכסוני גולש. מיד חשבתי על מישהי
זוהרת, היא תלך ברחוב וישאלו אותה אצל מי היא עשתה את הפן,
והיא תגיד שזה טבעי. התלהבתי והחלטתי להמשיך עם הסגנון הזה.
הלך לי לא רע, ועשיתי לה מן דבר כזה, בסגנון "המלאכיות של
צ'ארלי"-בחלק הקדמי השיער נראה כאילו נשבה עליה רוח חזקה מדי.
ציירתי את גבולות הפנים והם יצאו רחוקים מדי מן השיער, אז
הייתי צריכה לקרב אותם. ציירתי צוואר והוא היה..דק? לא, הוא
סתם לא התאים. עברתי על הפנים ככה שיראו שיש לגברת שלי עצמות
לחיים. התחלתי זרועות אבל הן סתם עצבנו אותי. מתוך השלמה עם
העובדה שהציור הזה כבר לא ימצא חן בעיני, עשיתי לה כתר על הראש
בקו חלש ומכוער, כאילו הוא עשוי ג'לי רוטט. הבעת הכאב על פני
הנסיכה שלי הצדיקה את עצמה סוף סוף.
איכס, אפילו אני שונאת ג'לי.