היינו בטיול באזור תמנע, ליד אילת. אני הלכתי בראש, במרחק גדול
משאר הקבוצה, אני אוהב ללכת בראש, יש תחושה שאתה לבד בעולם ואף
אחד לא מפריע לך לחשוב. הנוף המהמם ניצב מולך וכל מה שאתה שומע
זה רק את הקול שהטבע משמיע לך, ברגעים כאלה אפשר לחשוב  שכאילו
הכל נוצר רק בשבילך ואתה יכול לשכוח מכל העולם ולהתמקד רק
בהרגשה שנוצרת אצלך.
"היי, יובל, חכה רגע" הקריאה הקפיצה אותי בחזרה למציאות.
שירה התקרבה אלי מתנשפת.
"לאן אתה ממהר?" היא שאלה.
"לשום מקום" עניתי "אני פשוט אוהב להיות לבד קצת, לחשוב".
"אה.זה יפה" היא אמרה.
המשכנו ללכת עוד כמה דקות בשקט, צועדים אחד ליד השני.
"תגיד" שירה שברה את השתיקה, "מה אתה חושב על בני?"
"לא יודע, למה את מתכוונת?" שאלתי.
בני היה החבר הנוכחי של שירה, אחד מני רבים. אה כן, הוא גם היה
אתנו בקבוצה. בעצם יותר נכון לומר שהקבוצה הייתה איתו. אפשר גם
לומר ששירה היא החברה הנוכחית של בני, אחת מני רבות.
"אוף, לא משנה" אמרה שירה והעוותה את פניה.
"קרה משהו?" שאלתי.
"לא יודעת, יש לי הרגשה שמשהו לא בסדר" היא אמרה. "זאת אומרת,
הוא לא דיבר איתי היום בכלל".
"רבתם או משהו?" שאלתי.
"לא אבל." היא היססה. "אתה מבטיח לא לגלות מה שאני אגיד לך
עכשיו?"
"אוקיי".
"אתמול בלילה שכבנו, בפעם הראשונה"  היא לחשה.
לא לגלות היא אמרה, על מה היא חושבת שכולם מרכלים היום? כולם
ראו אותה ואת בני מתחמקים בלילה לאיזה ודי. למען האמת הייתי
מופתע שרק אתמול הם שכבו בפעם הראשונה.
"ומאז לא דיברתם?" שאלתי.
"לא, הוא מתעלם ממני כל היום" היא אמרה. "מה הבעיה שלו?"

כנראה שאין לו ממש בעיה, היא לא מכירה את בני וההיסטוריה שלו
עם בנות? הן עוברות אצלו אחת אחרי השניה.

"בשבוע האחרון הוא היה כל כך נחמד אלי" שירה המשיכה.

כן, בני יודע איך להיות נחמד ומשעשע כשצריך, בניגוד אלי.

"הוא אפילו קנה לי מתנה ואמר לי שהוא אוהב אותי".

כן, בני יודע להגיד את הדבר המתאים בזמן המתאים כשיש לו מטרה.
הלוואי שהיה לי את האומץ להגיד לך שאני אוהב אותך. שאני רוצה
אותך מהרגע הראשון שראיתי אותך.

"ועכשיו מה? הוא זיין אותי וזהו?"

אם היה לי אומץ הייתי אומר לך שאיתי זה לא יקרה, אני לא אזרוק
אותך.

"אוף אתכם הבנים, אף פעם אתם לא אומרים מה אתם באמת מרגישים,
משקרים כדי להשיג זיון".

כן, את צודקת, אנחנו לא אומרים את האמת, בני משקר כדי להשיג
בחורות ואני פשוט לא אומר את האמת, בעצם, לא אומר כלום, מפחד.

"למה אתם עושים את זה? אוף יובל, אני מצטערת שאני מתבכיינת לך
ככה, אבל פשוט זה תמיד ככה, לא רק עכשיו".
"זה בסדר שירה" אמרתי והוספתי "אל תדאגי, אני בטוח שתמצאי יום
אחד מישהו שבאמת יאהב אותך".
"לא נכון" היא אמרה "אתה סתם אומר, אתה לא יודע איך זה באמת,
הכל זה משחקים של מעמד וסקס, אנחנו כבר לא אוהבים באמת".

אני באמת אוהב אותך שירה, אם רק יכולתי לומר לך את זה.

"הכל זה סתם הצגות" היא המשיכה.

צודקת.

"אף פעם לא הייתה לי אהבה שנוצרה ברגע, במבט אחד, הכל כל כך
מתוכנן, מבויים במידה מסוימת".

אף פעם לא יכולתי להגיד לך סתם כך מה אני מרגיש כלפייך, אני
תמיד חושב יותר מדיי איך ומה לומר, עד שזה נראה לי טיפשי.
הלוואי שיכולתי להיות ספונטני.

"כבר אין יותר אהבה שבאה במקרה, אהבה לא הגיונית, אהבה שבאה
בהפתעה" שירה הסתכלה למעלה בהבעה מיוסרת.  ענני נוצה קלים
ריחפו בשמיים מעלינו. ענן אחד, אפור כהה, היה באופק.
"כמו שדברים מיוחדים כמו קסם, או נס, לא קיימים" שירה המשיכה
"גם אהבה אמיתית, שהיא סוג של נס, לא קיימת".
"קורים ניסים לפעמים" אמרתי.
"לא נכון, מתי ראית נס קורה אי פעם?" היא שאלה.

חשבתי ולא מצאתי תשובה לתת לה. אולי היא צודקת, אולי אם היו
קורים ניסים, אז היה קורה לי גם נס ולא הייתי פוחד להגיד לה את
כל מה שאני מרגיש.

"אתה רואה!" היא אמרה כשראתה שאני לא משיב, "העולם הזה חרא.
אאוצ'!" היא צווחה לפתע.
"מה קרה?" שאלתי.
שירה שפשפה את ראשה והביטה למעלה. "משהו נפל עלי" היא אמרה.
הסתכלתי למעלה. "אאוצ'!" צעקתי. משהו דמוי כדור לבן קטן נחת לי
על המצח. "מה לעזאזל?."
לפתע מיליוני כדורים כאלה החלו ליפול מהשמיים בעצמה אדירה.
"ברד!" שמענו מישהו מהקבוצה צורח מאחורינו.

כן, זה היה ברד, ועוד איזה ברד, גושים בגודל של כדורי פינג
פונג נופלים בעצמה מהשמיים, באמצע המדבר, ליד אילת, בחום
שמתקרב לארבעים מעלות.
"כולם לתפוס מחסה" המדריך שלנו צרח, מנופף בידיו.
שירה ואני נשכבנו מתחת לסלע גדול.

הברד המשיך לרדת חמש דקות נוספות ברעש עצום, מכסה את אדמת
המדבר בשכבה לבנה, ואז כשם שהתחיל, הוא לפתע פסק.  חברי הקבוצה
החלו לצאת ממחבואם ולהתאסף מחדש. אני ושירה נשארנו צמודים,
מתחת לסלע, מסתכלים אחד על השני.

"יש לזה הסבר הגיוני" שמענו את המדריך צווח בהתלהבות "יש
באטמוספירה זרמים של אוויר חם וקר ובדיוק זרם קר מאוד הגיע
מעלינו ו."

שישתוק. את מי  זה מעניין מה הוא אומר עכשיו.

ברגע זה ממש לי ולשירה קרה נס.