היא עדיין שכבה במיטה. קרן שמש עדינה נחה על גופה והשאירה את
שאר המיטה בצל. הוא כבר קם.
מרוב אושר, כנראה, לא יכל להמשיך לישון. אבל לה, לה לא היה
אכפת כל כך. לא שינה לה.
הוא התיישב על הכיסא הנמוך שהוא תמיד מתיישב עליו לנגן, לקח את
הגיטרה והחל לנגן את השירים הכי נוגעים שהכיר. לא שמחים מדי,
לא עצובים מדי, לא רציניים מדי, פשוט- מתאימים. למרות
שמבחינתו, כל שיר היה מתאים, הוא אפילו לא הקשיב למה שניגן,
פשוט ניגן כדי להיראות מאושר לפחות כמעט כמו שהוא באמת.
הוא הגניב מבט אחורה, אל המיטה כל כמה אקורדים, וקיווה שהיא
תקום, תחבק אותו, ותהייה עם אותו חיוך מטופש של שמחים על
הפנים, כמוהו.
עבר שיר, ועוד שיר, ועוד שיר. הוא כבר התחיל לשים לב למה שהוא
מנגן, והאושר המדובר כבר דהה קצת. כמובן, שהוא עדיין היה
מאושר, אבל החיוך החל להתפוגג לאט לאט, וקרן האור שנמשחה עליה
כבר שינתה זוית.
היא כבר לא האירה רק אותה, היא כבר לא נראתה זוהרת כמו מקודם.
טוב, עברה מאז כבר...שעה.
הוא הניח את הגיטרה, קם מהכיסא הנמוך, נאנח אנחה של אושר ותו
לא, וקם אליה. הוא המשיך לקוות, לא הפסיק. ולמה שיפסיק?
שינתה לא הייתה שלווה כשלו. ההבעה שעל פניה הייתה בנאלית אם לא
אפילו מעושה.
החיוך המאושר שלו כבר כמעט ונמחק לגמרי. הוא עדיין חייך
מבפנים, אבל..מי כבר רואה לבפנים?
הוא קיווה שהיא תראה, אבל היא עדיין לא קמה. הוא הביט בשעון
בפעם המיליון וראה שעברה עוד שעה מהפעם האחרונה שבדק וגילה
שכבר עברה שעה.
הוא כבר לא ידע מה לעשות, לא רצה להעיר אותה, לא רצה לשבת
בחיבוק ידיים, לא רצה ללכת לאכול חביתה, לשתות קפה או לראות
טלוויזיה. אלו היו פעולות של בוקר סטנדרטי. והוא לא הסכים
אפילו לחשוב על בוקר זה כסטנדרטי. הוא חזר לכיסא, עם אותו
החיוך מבפנים. עכשיו, קרן השמש הייתה מופנית אליו, אל הכיסא
הנמוך שישב עליו. עברו כמה דקות, עד שהחל לחוש עייפות מרוב
החום של קרן השמש, ואולי עייפות מרוב חוסר המעש שהשתלט עליו
בשעות האחרונות. הוא קם, עוד פעם, משך עצמו ואת חיוכו המופנם
אל המיטה, סגר את התריסים, כי השמש הפריעה, ועצם עיניו.
בדיוק כשעמד להרדם, היא קמה והתיישבה על המיטה, אבל עם הגב
אליו. הוא עדיין לא היה כל כך מאופס, אך כששם לב שהיא קמה- פתח
עיניו בשמחה וחייך, חיכה שהיא תסתובב אליו ותראה את השמחה שלו,
את מבט הכלבלב. ובזמן שהוא משפשף עיניו להתעורר תוך לבישת
החיוך הטיפשי של שמחים, היא פשוט אספה את שערה שהתפרע מהלילה,
קמה, פתחה את התריסים, לבשה מכנסיים, והלכה למטבח, לשתות קפה.