"חמי, תכיר," אמרתי. חמי הביט במאורך השיער שעמד לפניו וחייך.
"מה נשמע?," שאל ולחץ את ידו. "הכל טוב," נענה.
התיישבתי והאצתי בהם להתיישב גם. "אז רוב, מה חדש?", שאלתי.
רוב עשה פרצוף מוזר ואמר, "כלום," אך מיד הוסיף, "האמת, אתה
יודע מה? בכמה פעמים האחרונות שעישנתי, נכנסתי לסרט שבו אני לא
שומע כלום, ואז אני כל הזמן אומר 'מישהו שומע אותי?'. מפחיד."
הנהנתי. חמי נשך את שפתו התחתונה, ואמר, "לי בכלל אין גראס
לאחרונה." רוב גיחך, "אחי, נפלת חזק," אמר. "רק סמים יש לכם
בראש?," שאלתי כאילו בכעס. רוב ליטף את ברדסי, "תראו אותו! מר
'אני לא משתמש בסמים'! קלטת אותו, חמי?" הממזר הזה מלגלג עלי
כבר 30 שנה. "תראו, אני רק רוצה לשחק קלפים," אמרתי. חמי ניגב
אגלי זיעה ממצחו, "איזה חום," מלמל. "וואלה," אמרתי, "שיבוא
כבר החורף," הוספתי. "איזה חורף בראש שלך?," שאל רוב, "רק
סתיו! הביאו את הסתיו!," שאג וצחק. כולנו צחקנו אתו. "תגיד, יש
עליך פה?," לחש חמי, כאילו לא רצה שאשמע, למרות שהיה זה בלתי
אפשרי שלא אשמע, מאחר ואני יושב ביניהם. עיקמתי פני, למען יראה
שאינני מרוצה מחזרת השיחה לנושא הזה. "בטח," רוב אמר. חמי חייך
את החיוך המטופש שלו, וספק שאל, ספק התחנן, "אולי נעשן קצת
עכשיו?" רוב גירד בראשו, "אין בעיה, אבל יש לי דרישה אחת,"
ענה. "מהי?," השיב/שאל חמי מיידית. "אני אתן לך קצת חומר, אבל
רק בשביל לקבל חיבוק," אמר רוב ופרץ בצחוק רועם. חמי צחק אתו,
אני החלטתי להיאנח. השניים קמו, חמי חיבק את רוב, והם חזרו
למקומם. הם מתכוונים לעשן, ומתכוונים שאני אהיה באמצע. התחלתי
לחלק את הקלפים, רוב התחיל להכין ג'וינטים, חמי התחיל לחכך
ידיו בהנאה. "שלושה חברים," התחיל רוב לומר, "שני מעשנים,"
המשיך, "ואחד אלוהים," סיים, ונישק את הג'וינט שהכין. "מלאך,
מה אתה מגלגל עיניים?," המשיך להקניט אותי, "זוהי סדום!,"
הכריז.
התחלנו לשחק. למען האמת, שמחתי שהם מעשנים, הנחתי שככה אני
אנצח בקלות, קצת קשה לשמור על פני פוקר כשאתה מסטול. חמי לקח
את הסיבוב הראשון, עם 'פול האוס', תמיד היה לו מזל, לממזר. "יש
לי רק צמד נסיכים," התלונן רוב. אני וחמי הבטנו בו בתמיהה.
"רוב?," אמרתי. "מה?," השתומם הבחור. "עוד לא חילקתי את
הקלפים." הוא הסתכל על חפיסת הקלפים שבידי, אז על הג'וינט, ואז
על חמי. "זה חומר טוב!" הכריז, ופרץ בצחוק. חמי החל לגרד את
גופו, "חם פה," טען. רוב הנהן במרץ, "אתה צודק! אתה צודק
בהחלט!," אמר בהתלהבות. "לא כל כך חם כאן," אמרתי, אך רוב
המשיך בדבריו, "אנו זקוקים לרוח! איפה היא? איפה הרוח?," אמר
וגרם לי לתהות האם אלו דיבורי מסטולים ותו לא. חילקתי את
הקלפים, ממש מחורבנים. לחשושים מכיוונו של רוב גרמו לי לפזול
לעברו, הוא אכן מלמל לעצמו דבר מה. פזלתי לכיוון חמי, הוא נראה
שקוע בקלפיו. נעצתי את מרפקי בגופו, על מנת למשוך את תשומת
לבו, לאחר שהצלחתי, הצבעתי בראשי על רוב, על מנת שגם חמי יוכל
ליהנות מחוויית הצפייה במסטול הבריטי. "אני מרגיש כמו על אסיד.
החומר הזה מעולה." אמר רוב לבסוף, לאחר מספר דקות שנעצנו בו
מבטינו. "מה מלמלת שם?," שאל חמי, ואני הרהרתי לעצמי האם עצם
השאלה מעידה על מחסור בטאקט. רוב עיוות את פרצופו, לא ברור
למה, ואמר, "אני לא בדיוק זוכר, משהו על חלומות שחורים."
נאנחתי. "רוב! הסמים עושים אותך כזה קטן!," אמרתי, ועשיתי סימן
עם היד שיבהיר עד כמה קטן אני מתכוון. "אתה מדבר שטויות." ענה.
"אתה מלאך המוות. כמה אנשים אתה כבר לוקח כתוצאה מסמים?," שאל.
"הרבה!," הכרזתי, והמשכתי, "לא קראת את ההתחלה של 'פצצות,
אחי'? היא מבהירה טוב מאד את העניין." רוב משך בכתפיו והניד
בראשו לשלילה, "אני לא קורא את היצירות שלך, יש לי דברים יותר
טובים לעשות," אמר, "אבל אני חושב ששימי קורא," הוסיף. "מי?,"
שאל חמי. "שימי! אתה לא מכיר את שימי?," אמר רוב בלגלוג. "מה
שלומו באמת?," שאלתי, מתוך דאגה אמיתית לשלומו, לא שיש על מה
לדאוג, אבל בכל זאת יש לי איזושהי אהבה לאיש, וצריך לדאוג לו
במידה מסוימת, גם אם אין באמת על מה לדאוג. "הוא בסדר. אנחנו
מתחתנים." ענה וגרם לגבתי להתרומם כאינסטינקט. "יאללה, מלאך,
קח שאכטה, עכשיו אני לא מוותר." שינה לפתע רוב את הנושא. "עזוב
אותי כבר, נודניק. מה אמרת על עצמך ועל שימי?," ניסיתי להסיח
את דעתו. "לא ולא, יקירי, לא תצליח לשנות את הנושא." אמר רוב
בתוקף. זה לא הוא ששינה את הנושא? "קדימה, תן לשדים הירוקים
להתנפל עליך," אמר והשתמש במטאפורה מעניינת, זה קורה לו לפעמים
כשהוא מסטול, תראו את מדרגות לגן עדן. "איזה רכרוכי אתה,"
הכריז לאחר שהחזיק ג'וינט דולק מולי במשך מספר שניות, שבוודאי
נראו לו כשעה. חמי הביט בנו כל העת הזו, מחייך את החיוך הטיפשי
שלו, כשראה שרוב סיים להציק לי, פתח את פיו הגדול ואמר, "זוהי
הישיבה הכי טובה שהייתה לי מזה עידן ועידנים." רוב צימק שפתיו,
כמחכה לנשיקה, הוא ממש לא מובן היום. "למען האמת, שימי אמר
שצריכים לקרוא לזה מסיבות תה, כי הוא חושד שזה מה שהולך בשעות
התה של המלכה," אמר, וראה שחמי הרים גבותיו. "המלכה אליזבת,
אתה יודע," חשב שמשפט זה יבהיר את המצב, וראה שגבותיו של חמי
עדיין מורמות. "המלכה אליזבת עושה מסיבות תה. שימי חושד שמה
שבאמת הולך במסיבות התה האלו, זה עישון סמים," אמר. חמי הוריד
גבותיו, ושם לב שסיים את הג'וינט שלו. רוב ראה את זה, ונתן לו
את החומר וקצת נייר גלגול, "גלגל את החלום," אמר. "אז אתה טוען
בעצם שמלכת אנגליה מסוממת?," שאלתי. רוב הנהן, ואמר, "בהחלט,
וזה ממש עצוב, לדעתי. היא מוכרחה להסתיר זאת." אני תוהה האם
יהיה זה רעיון טוב לשאול אותו אם הוא סבור שהמלכה צריכה לצאת
בקמפיין שיקרא 'ג'וינט לכל פועל', ולהשתמש בנימה עוקצנית,
כמובן. "טוב, זה החוק," אני אומר. "זה מעבר לזה, מעבר לזה שזה
החוק, היא המלכה, היא לא יכולה להצהיר שהיא מעשנת, וזה העצב
שלה," אמר רוב בנימה רגשנית, ואני לא ידעתי שהוא מחבב את
המלכה. "רוב, לא ידעתי שאתה מחבב את המלכה," אמרתי, והצטערתי
שנימתי אינה הייתה עוקצנית מספיק. "מה קרה לך, אני והמלכה
ככה," הוא עשה את הסימן הטיפשי מערוץ הילדים. "היא ממש האהובה
הקטנה שלי," גיחך, "אני כל הזמן ישן לה בתוך התחתונים," הגיחוך
יצא מכלל פרופורציות, וגם רוב. "אתה לא חושב שאתה קצת מגזים?,"
שאל חמי. רוב הביט בו בזלזול, "תראו אותו, תפסת אומץ, הא?,"
החל לתקוף, "מה אתה יודע? מה עשית כבר בחיים? אפילו חומר אין
לך. איך אתה מעז לשפוט אותי? אתה מכיר אותי? אתה יודע מה שעובר
עלי?," סיים לתקוף. "סליחה," מלמל חמי. רוב לא נרגע רגוע. "לאן
לאן הגענו?," זעק בזעם. "תירגע כבר," אמרתי לו. הוא נשכב
לאחור, הביט בתקרה. "מה שרע במלכת אנגליה, זה שכמה שהיא מעשנת
יופי, היא לא יודעת לשתות. חרא בריטית, אתה מבין?," אמר, כאילו
משום מקום. החלפתי מבטי תמיהה עם חמי ומשכתי בכתפיי לאות אי
אכפתיות.
רוב התיישב. "זה חומר טוב," אמר, וצחק ביחד עם חמי, כנראה שהם
חזרו להיות חברים, איזה יום מלא תהפוכות. "עם החומר הזה,
השמיים הם הגבול!"

ותודה לעתיד-להיות-קולנוען מבריק מחיפה שטבע את פנינת הלשון
"שימי".