אומרים שאין דבר כזה, פרסום שלילי.

הוא היה לאגדה. ההמונים, שקראו אודות מעלליו של מוכר הממתקים
קורא המחשבות , החלו צובאים על פתח חנותו, קונים מכל הבא ליד,
ונהנים הנאה מיוחדת ממבטאו המיוחד וחכמת החיים אשר לו, והשאר-
היסטריה. טוב, אולי הגזמתי מעט.

עד שיום אחד...

" השמעת אודות שכנך, המוכר הפרסי" ,שאל אותי חבר לא מזמן,
כשאירחתי אותו בחנותי. מה הדבר,התעניינתי.
" אותו איש עליו כתבת כיכב אתמול בתכנית הצרכנות הפופולרית".
ואז סיפר לי איך היגעו שמועות זדוניות אודות יושרו של מוכר
הממתקים הפרסי, ואיך צוות תקשורת מיומן הגיע לבדוק את הטענות,
והוכיח קבל עם ועדה כי מדובר בנוכל.

נוכל , צחקתי, איך ייתכן?

רגע, האם כוונתך לטענתי כי הוא קורא את מחשבותיו של הקונה ?
משום שאם זה הדבר, אני מבטיח לך שאיש מלבדי מעולם לא טען טענה
דומה. ובכלל, ייתכן  והכל היה פרי דמיוני. ודאי אין בכך עילה
להאשמות כאלה.

"  הו לא," צחק ידידי, " אתה מעניק לעצמך קצת יותר מדי אשראי.
האשם אינו בך או בדברים שכתבת. טענו נגדו שהוא נוהג מעשה מרמה
בהחזירו את העודף לקונה".

הו, אמרתי, מופתע. המשוכנע אתה כי מדובר באותו אדם ?

"אין ספק בדבר. כי התמונות מדברות בעד עצמן. הוא צולם מחזיר
עודף של עשרים-ושלושים-אגורות במקום שלושים-ועשרים-אגורות. כך
הוא יכול לטעון תמיד שטעה טעות תמימה במתן העודף, אם ישים
מישהו לב לטעות. ואין מדובר במקרה בודד כי אם במגמה תמתשכת"

לא יאומן כי יסופר, נאנחתי. אותו האיש  אשר לו הקדשתי רשימה
שלמה בין יצירותיי, אותו מוכר ממתקים פרסי שידע לקרוא את משאת
נפשו הכמוסה ביותר של האדם עומד לפניו, ממש כמו באגדות אלף
לילה ולילה,אותו אדם , כך מסתבר,נמצא גונב את כספי כמו את
דעתי.

התחלתי לתהות בלבי, האם קיבלתי אני באותו יום שמש את כל העודף
המגיע לי , או שמא נפלתי גם אני קרבן לנכלוליו של אותו אדם,
שקלסתרו התנוסס על גבי מסכי טלויזיה מדן ועד אילת.

פשפשתי במגירות.לא מצאתי אזכור כלשהו לצורת התשלום או התייחסות
כלשהי לנושא העודף. פשפשתי בזכרוני, אם כן.

דומני שקיבלתי את העודף המדוייק.

ובכן, האם בחר שלא לרמותני באותו יום חם?
אם כן, ודאי לא היה זה מתוך נתינת יחס אישי, אותה ייחסתי בזמנו
לאיש.
מה אכפת לרמאי את מי הוא מרמה.
ואולי בוחר הוא את קרבנותיו בקפידה, כדי להפחית את הסיכוי
שתתגלה הרמאות?
ובכן, איך זה לא חשד באותו צוות הפקה,אנשיו ניגשים אחד- אחד אל
דוכנו, קונים אותו מוצר ומשלמים בשטר בעל אותו ערך.

תפסיק, אני אומר לעצמי, מה בכך.
אז האיש הוא נוכל וזהו.
סתם הענקת לו תכונות של דמות ספרותית. ואולי אף היה הוא סך כל
הדמויות של מוכרים -בעלי- מבטא שפגשת בחייך.

איני יודע כבר מה לחשוב. אם מגעגועים למאכלי סבתא מרים המנוחה
התגלגלתי לסיפור על אותו מוכר פרסי, (ואחיו מוכה הזיבה, בל
נשכח)
אולי כדאי שאשאל את רוחה של סבתא.

אין לי כוח , אומרת סבתא ממרומי שוכבה על ספת העננים שלה.

אבל סבתא, אני אומר,האין זאת שלמתים יש את כל הכוח שבעולם?

הרי "אין לי כוח" היה מה שתמיד הייתי אומרת , יא נכד, גם בחיי.
אתה לא מצפה שאשתנה אך ורק מן הסיבה הטפשית שכעת אני מתה, לא
ככה?

ככה, עניתי. ובכן מה דעתך על אותו מוכר פרסי? ומדוע לא רימה
הוא גם אותי לפי שעשה לכל האחרים?

הוי גיא גיא גיא שואל אתה הרבה שאלות היום, לא ככה?-
אומרת סבתא המנוחה ומפנה לי מקום בחיקה על הענן.

ובכן , אי איבני, אספר לך סיפור. התשובות לשאלות שלך נמצאות
כולן בתוך הסיפור.


                   

  היה אצלנו בקהיר, העיר הגדולה, שוק מופלא. לכל מקום שאליו
היית הולך בו- היית מוצא דבר- מה לטעמך. מכל קצווי הארץ היו
באים לקנות ולמכור, והמבחר היה עצום. לו חשקה נפשך בפת- היתה
דעתך מתבלבלת אליך מרוב סוגים ומינים.יש לחם חיטה ולחם חיטי-
תורכים (שהוא התירס) ופת מטוגנת משמן זית ופת מקושטת באניצי
בצל. ולו בבגד רצית לא היית מוצא נפשך מרוב בדים וסגנונות. היו
רקומים ,היו מפוספסים, חלקים, מחוספסים,היו מבריקים והיו
דהויים.

      אך לצד מאות הדוכנים שהיו בו, בשוק, היה אך ורק דוכן
אחד של בשר.דוכן גדול ומרשים, אליו היו סוחרי הבשר מביאים את
סחורתם היקרה, ובו היית יכול למצוא כמות כזו של בשרים , שהיתה
מספיקה גם לעשרה ימי משתה בארמונו של מלך.

צריך אתה לדעת, יא נכד, כי אין דבר שהוא יקר מציאות בארץ
מצריים כבשר. רוב האנשים בקהיר עניים בני עניים היו, מזונם
צלחת אחת של פולים בטחינה מדי יום. מי שידו היתה משגת בשר נחשב
לעשיר מופלג.
כל כך היה יקר המציאות, עד שהסוחרים בו קיבלו את תמורתו,
לעתים, בזהב.

יודע אתה, נכד- שואל-כל-מיני-שאלות שלי, איך תאמר "בשר" במצרית
?

לחם.

כמו המזון הבסיסי ביותר, המחייה את הנפש ובלעדיו אין חיים, אין
תורה ואין אהבה. לחם, שהוא 'לחם חוק' ועליו 'נלחם' אדם יום יום
בשביל לחיות, שבזעת אפו יאכל ,וכאילו לקחה הערבית את המילה
העתיקה, ערסלה אותה, השקתה אותה מעט שיכר אדום כדם והנה הפכה
משמעותה ונתקרבה לעצמו ובשרו של כל אדם.
לא הפת, שהיא לחם העוני, הפיתה כמו שאתם קוראים לה באישראיל-
כי אם בשר, הוא- הוא הלחם האמיתי.

את יודעת, סבתא, פעם כתבתי סיפור בשם" בשר מזיק לבריאות" על
איך התגעגעתי כל כך לבשר עד שהייתי מוכן למות בשביל איזה קבב.

יא אללה, או שאתה מספר או שאני מספרת. חבטה סבתא ברוגז בספה
והעיפה פתיתי ענן לכל עבר.

בדוכן הבשר עמד עלם צעיר שזה עתה התחתן בנישואין כפויים עם בתו
השמנה של בעל הדוכן, סוחר הבשר הגדול והאיש העשיר ביותר בקהיר,
להוציא המלך, אולי.
אשתו הטרייה היתה מפונקת ומדושנת עד כדי כך, שהיו צריכים חמישה
משרתים בריאי גוף כדי להרימה מן האמבט אל המיטה.

העלם הצעיר היה עובד חרוץ, וידע להכיר תודה לאביו על שידע
לדאוג לעתוד בנו, גם אם לא ממש דאג לחיי האהבה שלו. הכל חיבבו
את הצעיר, שהיה ידוע ביושרו ובטוב ליבו.

בשעות שלא היתה התעסוקה רבה, היה נוהג לגלף בסכינו צורות
ותבליטים בעצמות שהיו מיועדות להשלכה .

יום אחד הגיע לדוכן הבשר הווזיר של המלך. הוא ציווה על הצעיר
להכין משלוח גדול של בשר כבש ובקר. כששאל הצעיר את הווזיר עבור
למה צריך הוא כל כך הרבה בשר, ענה זה בגסות שלא יידחף את אפו
המצחין מבשר רקוב לענייני הממלכה, ורק שיידע כי עבור משתה
האירוסין בארמון המלך צריך את הבשר המשובח ביותר שיש לו. יוצא
הדבר, שבת המלך עמדה להנשא לבן מלך תימן.
נישואין של מלכים בדרך כלל אינם נישואין מאהבה, חשב הצעיר.

הווזיר חשק בעצמו בבת המלך, אבל לא העז לבקש את ידה מהוד
מלכותו, וכעת היה מאוחר מדי.
אז את כל זעמו כילה הווזיר במוכר הבשר הצעיר.

שלושה ימים ושלושה לילות עמל מוכר הבשר על ההזמנה המלכותית,
וכשסוף סוף סיים את העבודה בבוקר המחרת, נרדם על מקומו, עצם
גדולה ולבנה למראשותיו.
בשנתו ראה נערה צעירה יפה מאין כמוה. רצה לקרוא לה אך לא ידע
מה שמה, ואז הקיץ.
אז ישב ליד הדלפק והחל מגלף את העצם ששם למראשותיו.
בתחילה לא ידע מה יפסל בה, אך משהחל במלאכה נהייתה הדמות
ברורה והולכת- הרי זו דמות הנערה שבחלומו.

כל כך שקוע היה במלאכת הגילוף , עד כי לא שם לב אל הווזיר שעמד
ממש מולו.
-חצוף!- הרעים עליו הווזיר בקולו
- איך אתה מעז לבטל את זמנך במעשים מעין אלה במקום לבצע את
עבודתך כראוי!-
הצעיר החל ממלמל שסיים כבר להכין הכל, כשאז הבחין הווזיר
בפרטי פניה של הדמות המגולפת.
- שומו שמיים! יכני הברק אם זו אינה בת המלך! הרי אסור לאיש
לחזות בדמותה ואיך זה פיסלת אותה?
בן מוות אתה !

לא הועיל לו סיפורו של המוכר על הנערה שבחלום. איך ייתכן שאיש
יגלף פסל דמות בת המלך מבלי שחזה מעולם בפניה ? המוכר הצעיר
הושם באזיקים ונלקח עם פסל העצם שלו אל בית האסורים.

הוא הושלך פנימה ונטרקה אחריו הדלת.

- בר מזל- עלה קול מן האפילה
-מי שם-שאל העלם.
-בר מזל-חזר ואמר הקול.- גש הנה, בר מזל שכמוך. היום אני לא
נושך.-
כשהתרגלו עיניו לאפלה ראה איש רזה מאד יושב על דרגש האבן
שבחדר.
- ומה יש לך ביד, בר מזל?-
-זו עצם שגילפתי, ומדוע תכנני בר מזל. ביש מזל היה מתאים יותר,
לדעתי-
-במו ידך?- שאל האיש הרזה.
- אכן, לבדי גילפתיה. ארור הפסל הזה, שכן בעטיו אני כאן..-
- היהי, שוטה בר מזל. לו אך היית יודע עד כמה טובים חייך...
היהי...-
-מה מצחיק אותך כל כך, שוטה זקן,מה עשיתי לך שאתה לועג לי על
מר גורלי?
-לועג? היהי, מדוע לועג. וכי אני בעיניך בר מזל יותר ממך?
ודאי, אין אתה רואה זאת עדיין, אך עוד נראה מי משנינו השוטה..

מדוכא ועייף ישב העלם לצד הרזה המוזר.
-אמור לי, חלומות באו לך לאחרונה, מה? חלומות משונים, על בת
מלך..-
-איך ידעת?- שאל הצעיר בהפתעה.
- בקרוב תובא לפני המלך. אתה תמצא שרוחו טובה עליו. הן לא תמיד
מחתנים את בתך היחידה, שושנת קהיר..היהי...
-אבל איך ידעת על החלום...
- היהיהי? לא ידעת מה ידעת, מה...איך ידעת, היהי..יותר טוב תלך
לישון, בר מזל. לך לישון.- וקולו הפך לחישה רועמת-לך לישון. לך
לישון...-ואז לחש על אזנו כמה מילים:

- שים את העצם הלבנה את מתחת לראשך כשתעלה על יצועך- אמר-ראה
בעיני רוחך את הדבר שאותו תרצה מכל-ומשאלתך תתגשם.-

אולי היה משהו מרגיע בקולו של הרזה המוזר או אולי העייפות היא
שהכריעה אותו, בכל מקרה,נראה הצעיר רגוע יותר, שינה מרגיעה
עטפה את גופו הצעיר בחלומות, והוא נרדם כשהוא חובק את פסל העצם
אשר לו.

-אל תפחד- אמרה לו הנערה בחלומו, שפתיה נעות ללא קול.-אל
תפחד-
-איך לא אפחד, ועונשו של המביט בפני הנסיכה הינו תלייה בכיכר
העיר?-
ואז הקיץ.

לבד היה בחדר הכלא. הרזה המוזר נעלם כלא היה. הוא מישש את פסל
העצם הלבן באפילה.  

בשעת בין הערביים נלקח לפני המלך, ושם הושלך לארץ כגוש בשר
נרקב.

-אתה הוא זה שטוען שפיסל את דמות הנסיכה ביתנו, שושנת קהיר,
מבלי שחזית בה מעודך? -שאל המלך

-כן הוד מלכותו-

-ובכן , הכיצד הוא הדבר?-

- ובכן הוד מלכותו- פתח העלם - הופיעה היא בחלומי. ולא פעם כי
אם פעמיים-

-ומצפה אתה שנאמין לדבריך ?-

- אדוני המלך, איני יודע מה להשיב, מלבד זה שסוד נגלה לי , אף
הוא מופלא ביותר.-

- ומה הסוד, ספר לנו-

-נאמר לי כי פסל העצם הזה מגשים משאלות בן לילה.-

-משאלות?- צחק המלך- זה יכול להיות משעשע. הגשם עבורנו משאלה.
קצת שעשוע לא יזיק לעת ערביים.

-ובכן , אדוני המלך,יש לחכות לילה. נאמר לי כי בטרם אעלה על
ייצועי , עלי לומר בלבי את משאלתי, ובבוקר תתגשם.אך טרם
הספיקותי לברר אם נכון הדבר...-

-מצויין אם כן- קטע אותו המלך- חזור מחר, אם משאלתך תתגשם ,
תקבל את חייך ואת חצי המלכות , ואם לא -תקבל את הגרזן.-

שמעו של הנסיון בו העמיד המלך את מוכר הבשר מגשים המשאלות הגיע
אל השוק, שם הושם ללעג ושנינה.
לעולם לא אצליח, חשב המוכר הצעיר.וכי איך יוכל להגשים חלום בן
לילה?

למחרת הובא שוב בפני המלך.

-איזו משאלה ביקשת מהעצם?- שאל המלך את הצעיר

-ביקשתי, שלא אזכה לצאת מעל פניך, הוד מלכותו, שראשי עדיין
מחובר לגופי.

שקט שרר בחצר המלכות.

אחר החל המלך להשמיע קול שהיה דומה לנהמה חרישית.
הקול הלך והתגבר.
דמו של מוכר הבשר הצעיר קפא בקרבו.

ואז פרץ הצחוק הגדול מגרונו של המלך, ואליו נוספו צחוקם של כל
אנשי חצרו.

מוסר השכל- מי שאין לו ראש על הכתפיים, יא נכד, יאבד את ראשו,
ושום קסמים לא יועילו.-
חתמה סבתא את סיפורה ופגה לה, משל היתה קצף סבון.