אמרת שאתה אוהב אותי, אמרת שזה לתמיד. אמרת שכל הזמן אני נמצאת
לך בראש. אה, גם אמרת שאתה יכול להריח את הריח שלי כשאתה לבד,
כי אתה מרגיש שאני חסרה לך. ככה סתם, בלי שום סיבה מיוחדת, נתת
לי נשיקה, כי הרגשת צורך. נהגת לחבק אותי קרוב-קרוב וחזק-חזק,
כדי שלא אלך ואשאר איתך,
ל ע ו ל מ י ם. פעם היית מחמיא לי ואומר את כל הדברים הקטנים
האלה שגרמו לי להרגיש בשמיים.
עשינו חיים משוגעים יחד, צחקנו והשתוללנו. השתטינו כמו שני
זאטוטים בגן, גם כשידענו איך אנחנו בטח נראים בעיניהם של אחרים
,אבל לא היה לנו איכפת, כי היינו ביחד. הלכנו יד ביד באמצע
הרחוב, והשווצנו "אנחנו ביחד, נה נה ונה נה "...
אמרתי שאני אוהבת אותך, אמרתי שזה לתמיד. אמרתי שכל הזמן אתה
נמצא אצלי בראש. אה, גם אמרתי שאני יכולה להריח את הריח שלך
כשאני לבד, כי אני מרגישה שאתה חסר לי. ככה סתם, בלי שום סיבה
מיוחדת, נתתי לך נשיקה, כי הרגשתי צורך. נהגתי לחבק אותך
קרוב-קרוב וחזק-חזק, כדי שלא תלך ותישאר איתי, ל ע ו ל מ י ם.


כנראה שההגדרה שלנו למילה ע ו ל מ י ם קצת שונה...

אמרתי לך כמה טוב זה היה וכמה חבל שזה נגמר, אבל זה מה שהיה
צריך לקרות, לא? יש מקרים בהם האהבה לא מנצחת, וצריך עוד כמה
דברים קטנים שיתמכו בה, שאנחנו לא הצלחנו לתת מעצמנו, כנראה.

אתה בטח זוכר את הפעם הראשונה שנפגשנו, את הפעם הראשונה שחלקנו
חיוכים זוהרים, את הפעם הראשונה שהתנשקנו, ואת ה"אני אוהב/ת
אותך" לראשונה, שכמעט גרם לי לבכות. ואיך אפשר לשכוח את הפעם
הראשונה שבאתי אליך, כששלחנו ידיים מהססות ותמימות כאלה,
להראות בדרך קצת יותר מוחשית את מה שאנחנו מרגישים, בלבבות
הנרגשים שלנו ? אתה בטח זוכר גם את כל שאר הפעמים הראשונות, את
הזו, ואת ההיא, שאותן ניצחה בגדול הפעם הראשונה ש... אה, רגע,
נראה לי שיש לי טעות... אני לא הייתי שם...

"יהיה טוב!" שמעתי מישהו אומר לי פעם, ועכשיו- עכשיו אני
תוהה אם הוא צודק.





מוקדש לך.