אהוב שלי,
כותבת אני מכתב זה לא כי התכלתה אהבתי אליך,
אלא להיפך- כי התעצמה היא!
לפעמים שוכבת אני ערה בלילות עורגת במחשבותיי אליך...
לפעמים חשה אני כי אתה לידי וחיוך עולה על שפתותי הדלות ואז,
ולפעמים, אבל רק לפעמים מדברת אני אליך, עורכים אנו שיחות
ארוכות
לעיתים על הא ועל דא לעיתים על נושאים ברומו של עולם.
ומתנהגים אנו כשני מצחיקים שיודעים כל- כך קצת על הכל והכל על
הקצת.
על הקצת שבנינו ואין מה לדעת יותר.
ואז מקיצה אני מחלום עם דימעה הזולגת במורד לחיי בכדי לדעת
שמספיק אני יודעת שאתה איתי.