קמתי יום אחד וגליתי שאני בת 16.
זה היה די מוזר, מאחר ויום לפני הייתי בת כמעט 14 ואחותי בדיוק
התחתנה.

עכשיו יש לי אחיינית מסתבר...וקוראים לה שני. היא חמודה. יש לה
עיניים כחולות וגדולות, כמו שלי. ואצבעות שמנמנות כאלו, כמו
שלי.
בנוסף לגילוי האחיינית, גליתי שחברה הכי טובה שלי עזבה אותי.
פשוט קמה יום אחד, הבינה שאני לא מעניינת אותה יותר ושקולנוע
זה יותר מגניב, ועזבה אותי. אפילו לא רשמה לי פתק. פשוט יום
אחד כבר לא התקשרה. וההודעות שהשאירה היו מזוייפות שכבר לא
רציתי להתקשר בחזרה. אבל זה בסדר. חשבתי שהיא תשאר לנצח- אבל
כנראה שזה לא קורה באמת ככה.

ראיתי שעשיתי הרבה דברים בזמן שישנתי, כשכולם חשבו שאני פה.
האמת שעשיתי המון. כחשושבים על זה, עשיתי יותר דברים בזמן
שישנתי מאשר בזמן שהייתי ערה! הספקתי למצוא עבודה, לחסוך כסף,
ללכת ללימודים...והשיא- שהצלחתי להרגיש. הגעתי לרמת שליטה כל
כך גבוהה בעצמי שהצלחתי לשלוט לגמרי על החלומות שלי, על רמת
העומק שלהם ועל ההתנהגות שלי בזמן חלימת החלומות. חברה שלי,
היחידה שנשארה מגיל 13 וחצי, סיפרה לי שהייתי מאוהבת באיזה כמה
בנים, ושכל הזמן ספרתי לה כמה אני אוהבת אותם ומה עשיתי למען
האהבה הזאת וכאלו דברים. זה מוזר. אני לא חושבת שאי פעם אהבתי
מישהו באמת חוץ מבשינה הזאת. עכשיו אני שבוע כבר ערה. גם בימים
וגם בלילות. ואני לא אוהבת. אפילו לא את אמא. אולי כדאי שאלך
לישון שוב?

-----------------------------------

קמתי יום אחד וגליתי שאני בת 20.
זה היה די מוזר, מאחר ויום לפני זה הייתי בת 16 והתאכזבתי שאני
עדיין לא גדולה מספיק בשביל לעשות המון דברים.

עכשיו אני מספיק גדולה. אבל משהו חסר.
חברה שלי, ההיא שנשארה לי מגיל 13 וחצי, אמרה שעשיתי המון. היא
אמרה שמצאתי חבר קצת אחרי היום הולדת ה16 שלי ושטסתי לחו"ל יחד
איתו, למרות שהיינו ביחד רק שבועיים. ואבא כבר הספיק לעצבן
אותי כל כך שברחתי לגור עם החברה הזאת למשך שבוע (גם ככה תמיד
דברנו שזה יקרה יום אחד). ובצבא הייתי פקידה של איזה מפקד חיל
אויר שהטריד אותי מינית אבל זה לא הפריע לי, כי לא פחדתי ממנו.
חוץ מזה, כבר בשינה הקודמת שלי עברתי קורס קרב מגע והסתבר שהוא
היה מועיל. מסתבר שהפסקתי לקחת שעורי כינור קצת לפני הבגרות
שלי במוזיקה. נמאס לי וקרעתי מיתר "מי" לאות מחאה. הספקתי
לאהוב חמישה בנים במספר שנים שישנתי, שניים מהם אהבו גם אותי.
זה היה נחמד, כך החברה מספרת. הראשון נמשך שנה וקצת והשני נמשך
עד לפני שבוע. כשקמתי.
נראה לי שהרגתי את חבר שלי בזה שקמתי. זה אומר שאני צריכה
לחזור לישון ולבדוק?

-----------------------------------

קמתי יום אחד וגליתי שאני בת 28.
זה היה די מוזר, מאחר ויום לפני זה הייתי בת 20 ובדיוק אמרתי
לעצמי שאני גדולה מספיק בשביל לעשות הכל, ועשיתי את הרוב, אבל
משהו חסר.

חברה שלי, ההיא שנשארת לא משנה מה אעשה, אמרה שהפסדתי הרבה
בזמן שישנתי. היא אמרה ששתינו גרנו בלונדון ושהיה מדהים, ושממש
חבל שאני ישנה ומפספסת הכל כל פעם. אז אמרתי לה שאני זוכרת את
השבועות שבהם אני חוזרת ומתעדכנת.
בשבועות האלו אני תמיד נפגשת איתה במשך ימים שלמים וכל השיחות
שלנו הן שאלות ותשובות. היא ספרה לי שהיה לה חבר מוזיקאי
בריטי, שהיום הוא בלהקה ממש מצליחה. בשנתיים שהם היו חברים הם
היו בסיבוב הופעות באנגליה ואנחנו נסענו איתם לכל ההופעות. היא
אמרה שאפילו פגשנו אנשים שתמיד רצינו...תום, אד, ג'וני, ההיא
מקאט פאוור וכל החברה...
היא אמרה שאני נסיתי ללמוד קצת אבל זה לא עבד. היא סיפרה לי
שכבר מאז שאני ישנה לתקופות ארוכות (והיא היחידה שיודעת שאני
ישנה במשך כל הזמן הזה) אני לא יכולה להתרכז. אז נכשלתי. למרות
זאת, היא ספרה לי שבשנה בין גיל 24-25 הסתובבתי הרבה עם כמה
חברה שמה בלונדון והקלטתי איתם כמה שירים. החברה הזאת ספרה
שאפילו נתנו לי לשיר שם כמה שירים ושממש נהנתי.
לחברה הזאת קוראים ניצן. היא באמת מדהימה.
היא מנסה לשכנע אותי להשאר ערה. אמרתי לה שאני לא יכולה כי אני
מפחדת שברגע שאקום כבר לא אהיה אני. שברגע שאקום הכל ישתנה
וכבר לא אצליח להרגיש כלום.
היא לא ממש הבינה.
אני פה שוב כבר כמעט שבוע. נמאס לי לא להרגיש כלום.

-----------------------------------

קמתי, ככה סתם, יום אחד.
הפעם זה היה ממש מוזר...כי גליתי שאני בת 91.
זה לא היה ממש נחמד לקום הפעם.

את ניצן, ההיא המדהימה, לא מצאתי בשום מקום. הבת שלי (שלא
הייתה כזאת מדהימה או מיוחדת) אמרה שספרתי לה על מישהי שקוראים
לה ניצן לפני כמה שנים, ושאם היא לא טועה, ניצן נפטרה כשהייתי
בסביבות גיל 40 בתאונת דרכים.

לא ידעתי את מי לשאול.

הרגשת ריקנות כזאת...

נאבדו לי 63 שנים מהחיים, וניצן, ההיא מגיל 13 וחצי, לא יכלה
לשבת איתי שבוע ולספר לי מה קרה.

אז עכשיו אני בת 91 ולא יודעת מה קרה לי במשך רוב חיי. אולי
טיפה הגזמתי עם הניסוי שלי לשלוט בחלומות שלי. אבל לפחות השגתי
את מה שקיוותי שאשיג: הצלחתי לשלוט על החלומות שלי ועל עצמי
בזמן השינה.

מסתבר שבגיל 91 רוב מי שהכרת במשך רוב חייך כבר מת. ואם לא מת-
אז צעיר ממך ומזלזל בך וחושב שאתה נכה או משהו כזה.
אז החלטתי ללכת לישון שוב. הייתה לי תוכנית. פשוט לא אחלום
יותר. אני יודעת שאוכל להתפתח למישהי מיוחדת גם בלי לחלום.

-----------------------------------

קמתי יום אחד וגליתי שאני בת 14
זה היה די מוזר, מאחר ויום לפני זה הייתי בת 91.

-----------------------------------

קמתי יום אחד וגליתי שהכל בסדר. אני נערה בסדר. אז מה אם
אומרים שאני מוזרה. לפחות הם מוסיפים את "בדרך הטובה" אחרי
המילה מוזרה.
לא אכפת לי האמת, לפחות מחר אקום בלי לפחד לגלות שאני בת 91.