העולם כמו נמוג בצלו של ענן
אפלת שממון עוטה על גופי
הבדידות המחניקה הזו הזורמת בעורקיי
תחושת ריקנות מכבידה בלבי

ועכשיו כשריק,
אותך חיפשתי לידי
ועכשיו כשריק,
הגעת למלא את שממון לבי
ועכשיו כשריק,
לא נותרו עוד כוחות נפשיים
לקום ולצעוד,קדימה עד אלייך
לחייך,להסתיר,לנשק את שפתותיך

חיכיתי,שתמלא את הלבד שלי
חיכיתי,שתתן לי יד בדרכי מעלה חזרה
אך אתה,
רוקנת עוד ועוד,
חפרת עמוק בנשמתי,
ריסקת את לבי.

ועכשיו כבר ריק באמת
ועכשיו העולם כולו מת
ועכשיו זה הסוף
ועכשיו זה אני
ורק אני.