מסתוריות הן דרכי הלב. כה כנות ועמוקות. ללא מחשבות- רק רגשות.
כמו מנהרה ארוכה וחשוכה. לעולם לא ניתן לדעת מה נמצא בקצה
השני. ניתן רק ללכת עיוורים. מובלים על ידי החושים. הלב גואה,
כרוח סערה, פועם בעוצמה. המחשבות מנחשות. מה ניתן למצוא? ללכת?
או לא? הרגליים כבדות. הידיים חלשות. העיניים כבר לא רואות.
האוזניים לא שומעות. רק הלב. הוא זה שמוביל. החושים. הרגשות.
הם אלו שאומרים. הם אלו שבוחרים. וכל החלשים, שמפחדים מהלא
נודע רוצים לסגת ולא יכולים. לא, לא כדאי. אך נסו אתם להתנגד
לחושים. הם מובילים. מושכים אותכם בעוצמה. ואתם עפים. בלא נודע
פוגשים. בדבר שממנו פחדתם נורא. ועכשיו מתגלה כחוויה מדהימה.
שווה להקשיב ללב? למחשבות, לרגשות? לרגליים הכבדות ולידיים
החלשות שכבר עייפו ומבקשים: לכו בעקבות הלב, בעקבות החושים.
תהיו כנים, מסתוריים, אך הכי חשוב אמיתיים. רק הקשיבו לחושים.
והם כבר יובילו אותכם בחוכמה. חוכמה עיוורת שאין כמוה. שתיקח
אותכם למחוזות חדשים, לא מוכרים, עוצרי נשימה ומדהימים. רק
הקישבו לחושים.