|
09.07.99
אנשים באים
ואנשים הולכים
אט אט נגמרים כל החיים
לב האדם
שבעפר נקבר ונדם
ממשיך לפעום בלב החיים
לנצח נצחים
רסיסים רסיסים במעגל
לכל אחד רסיס משלו
שעודנו קיים ופועם בליבו
מותר לבכות על מר הגורל
לגשת ללב ולמצוא הרסיס
גדול כקטן
גם אם מנסים לא ניתן לשכוח
והרי השכחה נותנת כוח
לכן כחלשים
יש ללמוד מהם החיים
עם כל העובדות להשלים
ולדעת שאנו לא היחידים
להתקרב ולהרגיש
לגעת איש באיש
למצות את שנותר
בטרם עוד לב יפוזר
כך בערך אולי
לא נשאל עוד
עד מתי? |
|
|
אם את רואה את
הטקסט הזה רק
תדעי שאני אוהב
אותך,
זהו,
פשוט אוהב אותך,
ואם את לא אותי,
אז זה בסדר
ואם תתחרטי ביום
מן הימים, אני
פה!.
ממתין לך.
יגאל עמיר, מנסה
כל דרך להגיע
לאהובתו ולפרסם
את יצירותיו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.