אתמול, או בעצם, תמיד היתה לי הבעיה הזו, תמיד האשמתי אתכם בזה
- אף אחד לא ירצה אותי כמו שאני באמת.
כשהייתי ילד אתי נתנה לי להבין שאני שווה את המאמץ היא עבדה
קשה בשביל לשמר אצלי פן של ילד, שהיום אני לא אוותר עליו
בחיים.
לא היה לכם בחיים בן אדם שנתן כל כך הרבה ולא ביקש בתמורה.
היינו ישנים יד ביד, התחלקנו בגהינום. זה שווה משהו לא?
אחרי כל כך הרבה זמן הבנתי מה שהיא ניסתה לשמר אצלי, אולי בלי
לדעת.
אני הבעיה, כשאני אקח את עצמי לא תהיה בעיה בכלל כי אתם תוכלו
או לא לקבל אותי ככה. לא יזיז לי כלום.
כל כך הרבה אנשים כאן מפחדים להיות מי שהם באמת, למה?
כי ככה אנחנו, יש סטנדרטים שצריך לחיות לפיהם.
אסור להיות נאמן לעצמך, אסור להיות בעל עקרונות, אסור לדבר
בגנות שלמה ארצי ואסור, אבל אסור, ללבוש חולצה עם הדפס סופרמן
כשאתה בן 27.
התחלתי לראות את האור בקצה המנהרה, כמו שרוג'ר ווטרס היה רוצה,
הפלתי את החומה.
היום אני מנסה לא לזכור את העבר שלי, אני מנסה ללמוד ממנו.
היום גם יש לי מחר.