אנחנו לא היינו שם, אלא הם
ואולי גם אנחנו היינו צריכים?
להיות כדי להבין,
או לפחות לנסות...

לדרוך על הדשא הרך,
היכן שפעם הונחו המרצפות האפורות
עליהן כשלו
המוני יהודים בדרכם האחרונה.

לשאוף לריאות את האויר הצח,
במקום שבו נמהל האויר
בריחו החריף של המוות,
של האפר המחניק.

לשיר את ההמנון, את התקווה,
שתחליף את הייאוש ששרר במקום ארור זה,
בניסיון אחד, אחרון ונואש,
להישאר בחיים.



22.5.2002
מסע שורשים לפולין קיץ 2002