זה היה אחד מאותם ערבים, בעצם לילות אפשר לקרוא להם. עד מאוחר
בלילה לא שוחחתי עם אף אחד מחבריי, ולבסוף כשבאמת נמאס לי,
התקשרתי. לכל אחד היה תירוץ קבוע, רק לעיתים שמעתי איזה חידוש
נחמד שהאלה חיוך על פניי. זה תמיד היה קורה ביום שישי, והפעם
לא היה בא לי לצאת לבר, פאב, בית קפה או משהו כזה, רציתי לעשות
משהו שונה.
החלטתי שאני הולך לראות סרט לבד, כן, לבד, נשמע מבאס, אבל אני
אוהב סרטים, אז זה לא מפריע לי בכלל, טוב אולי קצת. בדרכי
לבית קולנוע חשבתי על כך שאני צריך פעם לנסות ללכת למהפנטים
האלה, שגורמים לך להיכנס לסרט מוזר שכזה, ובאותו הרגע החלטתי
שאני הולך לזה. עשיתי אחורה פנה, ונסעתי למקום הזה בו הם
נמצאים. פעם חבר שלי סיפר עליהם, אבל הוא אמר שהוא אף פעם לא
יעשה את זה, כי הם יכולים לחדור למוח שלך ולשגע אותך, או לגרום
לך לעשות כל מיני דברים, זה נשמע מגוחך אך מפחיד באותה מידה,
אז למה לא. נכנסתי לתא מיוחד, כמו בוידואים שיש בכנסייה
נוצרית. שמעתי מישהו ממלמל כמה מילים, ואמרתי שאני לא שומע,
'תירגע, לאט, לאט, שום דבר לא יקרה לך', קול מוזר נשמע מהצד
השני, עצמתי את עיניי ונשמתי לאט, נרגעתי, ונכנסתי לסרט המוזר
ביותר שקרה לי בחיי.
כעת אתה עומד באמצע מקום שכוח אל, כי הוא כבר בעצם לא קיים.
עכשיו בוקר, ואתה מרגיש ויודע שהפעם שום דבר לא יתחיל. זאת
הפעם הראשונה מזה הרבה זמן שאין לך סיבה לקום, אין לך למה
לדאוג לחיים שלך, כי כבר אין יותר במילא. אתה לבד, בדיוק
במקום בו נולדת, כמו בהתחלה, רק שעכשיו לא קיים המשך, זה באמת
הסוף, הסוף של כלום.
אתה בחור דתי בן 22, החי ברובע היהודי בברוקלין. השנה היא
2041, ואתה חושב שהחיים לא הולכים להיות מעניינים יותר מזה.
אתמול פגשת סתם מישהו, שנתן לך הזמנה לאיזה מועדון המיועד
במיוחד לדתיים אורתודוכסים כמוך, מהסוג החדש והמודרני. חשבת
על המקום הזה כל היום, היית בישיבה ופגשת את החבר'ה, וכולם
הלכו לשבת על איזה ג'וינט נחמד. אתה יודע שזה עלול לגרום לך
לא לכבד את עצמך אחרי זה, אבל אם הרבי אמר שזה מקרב אותך יותר
לאלוהים, אז למה לא. אחרי שהסוטול התפוגג נזכרת בפעם הראשונה
שהשתמשת ב'מלאך'. זה היה בבית הוריך, כולכם ישבתם בסלון
וחגגתם את יום הולדתך ה- 13, והוריך הסבירו לך כמה ה'מלאך'
נותן לך להרגיש את ידו המנחה של השם כשאתה משתמש במכשיר. לא
ידעת הרבה על דברים כאלה, מהסוג הנרקוטי, רק קראת באיזה מוסף
לשבת של הרבי קירנבן על איך ה'מלאך' עובד. המכשיר כעת מיוצר
ע"י אנשים נאורים המקדשים את ה'מלאך', ואומרים כי הוא הומצא
ע"י הרב הגדול, מלכיה, שיש המאמינים כי הוא הנביא של ימינו,
אבל אין הוכחות חותכות לכך. המכשיר בעל צורת מלאך מתכופף
ופורס כנפיים, עשוי קריסטל בצבע סגול לבן הנישא לגובה מטר
וחצי. כדי להשתמש במלאך אתה יושב על אחת מכנפיו ועוצם עיניך.
זה כל מה שהיה כתוב במוסף ואתה הנחת שרק יראי שמיים יודעים איך
זה עובד באמת. התיישבת בעוד הורייך צופים בך, עצמת עינייך,
ומשהו קרה, פקחת את עינייך לטריפ חדש שנכנס לחייך. מה שראית
הזכיר לך את הפעם הראשונה שהשתמשת באינפוזיית מריחואנה, חומר
משובח לכל הדעות, אבל דורש מיומנת בהחדרת המחט לנקודה מדויקת
בווריד, וזה היווה בעיה קלה. באותו רגע הפכת להיות פסיבי,
המוח כבר לא היה בשליטה על גופך והרגשת שמשהו מזיז אותך ללא
שליטתך. הרגשת חופשי לעשות כל דבר העולה לרוחך, אבל לא הייתה
לך שליטה, תחושה מוזרה בהחלט, ואתה יודע שכל מי שאתה מכיר נהנה
מכך, בדיוק כמוך.
פקחת את עינייך והכל נראה כרגיל, לא נראה שדבר השתנה, הסתובבת
בחדר כמו חיה שהגיע למקום סגור ללא דרך מפלט, הורייך הסתכלו
עלייך, אולי מצפים למשהו, ואז אמרת להם שאתה לא מרגיש כלום,
בסוף היום כבר הרגשת הכל.
אחרי שעה יצאת עם חברים שלך כמו בכל יום שישי. הלכת ברחוב
והכל נראה לך כרגיל, וחשבת שאולי ה'מלאך' התקלקל או משהו כזה,
ואליו זה בעצם אתה. אנשים דתיים עברו לידך, לבושים כרגיל,
ואתה חשבת שהם נראים כמו פינגווינים ואז נזכרת כי גם אתה לבוש
כמוהם, והתחלת להרגיש רע בקשר לזה. אבל משהו השתנה, הרגשת
הרבה יותר חופשי, כאילו אף אחד לא מסתכל עלייך, וראית כמה הם
סובלים בניגוד אלייך. זאת הפעם הראשונה בחייך שהיית באמת
חופשי, בשליטה מלאה ללא כל השגחה. באותו יום עשית מה שרצית
תמיד לעשות, אבל פחדת מיד אלוהים המשגיחה מלמעלה. קיללת ללא
הרף, חשבת על בחורות כל עשרים שניות בערך, וכל זה לא הפריע לך,
כל חייך חיית בפחד מהדברים האלה, אבל באותו יום השתחררת והרגשת
אבוד באותו הזמן. חזרת הביתה מבולבל, חשבת על כל המחשבות
שרצות לך בראש עכשיו, חוסר מוסר שלימדו אותך עליו מאז היותך
קטן, מעשים בל יעשו, וכל אותן מצוות שנראות לך חסרות חשיבות.
אתה לא יודע למה הוריך נתנו לך להשתמש במכשיר וחשבת אולי עליהם
זה לא השפע כך, אבל זה לא יכול להיות, כל חבריך הושפעו באותו
אופן שעליך זה השפיע, ומאז השתנו כל כך הרבה דברים בך, ובכל
מסביבך.
בערב יושע מתקשר אליך ושואל אותך אם אתה בא למועדון החדש הזה,
אתה שואל באיזה שעה, והוא אומר שבערך בעשר תחכה לו ליד ביתו.
יושע ואתה חברים מגיל שבע, ושניכם התנסתם ב'מלאך' בגיל 13,
ביחד אתם מנהיגים את תנועת ה'מלאך'. אתם המפיצים הראשיים של
המכשיר, ורק בזכותכם הפצת המלאך התפתחה מעבר לברוקלין, ואתם
מקווים בקרוב לשווק את המכשיר לכל העולם, בינתיים הוא משווק
לשלוש ארצות בארה"ב. ב- 22:20 אתם מגיעים למקום, יושע מכיר את
הבעלים כך שאתם נכנסים בלי בעיה. אתם קופצים לבר ומזמינים שני
קוקטלים אקזוטיים, יושע לוקח את הקוקטיל לחדר הוירטואלי בעוד
אתה מעדיף להישאר ליד הבר, אולי תפגוש משהי מעניינת. אחרי עשר
דקות נמאס לך, המוזיקה רועשת מדי, ואתה מניח שלרוב האנשים פה
יש אוזניים ביו טכניות, ולך הריי אין. אתה עובר לחדר
הוירטואלי ומרכיב עליך את מסך העניים. המסך מחבר אותך לאותו
מועדון רק בעיר אחרת, שיקגו. אתה יוצא מהחדר, הכל אתו דבר,
העתק מדויק של אותו מועדון. אתה מחלק לאנשים שנראים לך
מעונינים את כרטיס הביקור של הארגון שלך, שאולי כמה מהם ירצו
להצטרף ולשווק את ה'מלאך'. אותו הדבר קורה במועדון הזה,
המוזיקה רועשת וכבר נמאס לך מהמקום, עד שאתה קולט את עיניה, הן
ירוקות, ממש כמו אבני אזמרגד, ועור גופה לבן וצחור כמו דף חלק.
אתה נעצר לפני החדר הוירטואלי ובוחן אותה לרגע. בערך בגיל
שלך, גבוהה, שיערה קצר ושחור. אתה ניגש אליה בזמן שהיא רוקדת,
ושואל אותה אם היא מכירה אותך, אתה לא צריך לצעוק כי יש לה זוג
אוזניים כאלה, והיא עונה שלא. אתה נותן לה את הכרטיס שלך
ומבקש שתתקשר אליך, היא מהנהנת ואתה נשאר עוד קצת בכדי לראות
אם יתפתח משהו, אך אין לך מצב רוח מתאים היום. חזרת למועדון
המקורי, יושע יושב ליד הבר ונראה דיי מאושר, כנראה הלך לו טוב
היום, שניכם מזמינים עוד איזה משקה. אחרי מספר דקות אתם
מחליטים לעבור ל'בית'. אתם מגיעים למקום, שנראה נטוש ומוזנח
מבחוץ, אבל בפנים זה עולם אחר לגמרי. ה'בית' הוא מרכז הפעילות
של התנועה שלכם להפצת ה'מלאך'. המקום הוא סודי, ולכן הוא
מוסווה במראה המטעה רק מפני שהאפיפיור הוציא צו משלו לעצירת
התנועה, שלדעתו תפיל את כל העולם עקב חילול הקודש שהיא מבצעת.
תפקידך הוא קשר בין מוקדי ההפצה, אתה הוא השליח והמוסר, אתה
יוצר קשר ראשוני עם מכרים חדשים.
אתה חוזר הביתה בשעת בוקר מוקדמת ויודע שעוקבים אחריך, אתה לא
בטוח מי, זה יכול להיות או אנשים מהאפיפיור או מארגון ממשלתי
אחר. בכל מקרה, אתה חוזר לבית הוריך, כדי שהם לא יתחקו אחריך
לביתך שלך, אתה לא מאותם גיבורי סרטי טלוויזיה שנפטר ממי שעוקב
אחריו כך סתם, זה אף פעם לא מצליח, מניסיונך המר. אתה נכנס
לבית, כולם ישנים חוץ מהחתול, אתה עולה לחדרך ורואה ששום דבר
לא השתנה, ציורים של ה'מלאך' מקשטים את הקירות. אתה מציץ דרך
החלון ובודק אם האיש עדיין שם, אתה לא רואה משהו מיוחד אך בטוח
שהוא עדיין שם, והוא יחכה לך הרבה זמן. טוב, אין ברירה אז אתה
הולך לישון. רגע לפני שאתה נרדם הפלאפון שלך מצלצל, אתה
מסתכל בצג ורואה מספר טלפון שאתה לא מכיר, אתה עונה ושומע קול
של בחורה מהצד השני עונה, 'שלום לך'. בערך אלף פרצופים ושמות
עוברים במוחך במחשבה אחת, מי זה יכול להיות, שנייה אחריי אתה
שואל עם מי אתה מדבר. היא מציגה את עצמה כ'אלה', ואומרת
שנפגשתם במועדון בשיקגו. אתה יודע מי זו, הבחורה עם עיניי
האזמרגד, אתה מסתקרן ושואל בפשטות אם היא מעונינת, היא עונה לך
'האם אתה מעונין?', היא רוצה שתפגשו מחר באותה שעה באותו
מועדון, אתה מסכים ומנתק.
אתה יושב לבדך ליד הבר, רואה את אותם פרצופים סביבך, אבל אלו
אנשים שונים, אותו סוג חיים בכל מקום, חיים ריקים של אנשים,
שחושבים שהחיים שלהם מיוחדים, או כך הם מתכננים שיהיו, דבר שלא
יקרה. זה מה שאתה חושב לעצמך, ואז אתה מבחין בה, קורנת מתמיד,
או שמקודם פשוט לא שמת לב לכל גופה ונתקעת רק בפרצוף שלה עם
זוג עיני האזמרגד שלה, שנראות כאילו החיים עדיין לא ליטשו
אותן, ואתה יודע כמה הן יפות לפני שנוגעים בהן. היא מזהה אותך
ברגע שעיניה נתקלות בך, שניכם מחייכים, שניכם מסמיקים. מצמצת
בעינייך לרגע והיא נעלמה, אתה מחפש אותה בין האנשים, ועוד פעם
רואה את כל הפרצופים הישנים, ואז מישהו נוגע בידך, אתה מסובב
ראשך ורואה שזו היא. 'התגעגת' היא שואלת, ואתה רק מהנהן בראשך,
מתפלא מיופייה. אתם צוחקים צחוק סתמי, כאילו יש לכם סוד שרק
לאוהבים יש. אתה מנסה לפתח שיחה מעניינת אבל שום דבר לא עולה
בראשך, מה אני כזה טיפש, אתה שואל את עצמך. נראה כי היא מזהה
את מבוכתך ושואלת אותך על ה'מלאך'. אתה מסביר בקיצור עליו,
ועכשיו אתה גם נזכר, כי זו בעצם הסיבה שהיא מדברת אתך, אתה רק
רוצה להפיץ את המכשיר, והיא לא ממש מעונינת בך. עכשיו אתה
חושב כי היה עליך לשמור את העסקים בצד ופשוט לנסות להתחיל עמה
עוד אז כשנפגשתם. אחרי עשרים דקות של דיבורים על המכשיר היא
אומרת שהיא ממש צריכה לזוז, היא נעמדת ולרגע מחכה, מחפשת משהו
בתיק הכחול הקטן שלה, ומוציאה מין תבליט קטנה בצורת מלבן. היא
נותנת לך אותה, ואומרת שהיא מאוד מעונינת, בך או ב'מלאך' אתה
חושב לעצמך, ואם אתה רוצה להיפגש פשוט תטלפן אליה, ולפני שאתה
מספיק לשאול אותה עוד משהו היא כבר הלכה. בהמשך הלילה ישבת עם
יושע, עישנתם הרבה, ומוקדם לפנות בוקר החלטת להתקפל. חזרת
לביתך וחיפשת את המפתחות בכיס המכנסיים שלך, נתקלת בידך
בתבליט, בחנת את התבליט, הפכת אותה ומצידה השני היה חרוט בצבע
כסף מספר הטלפון של אלה. כנראה שהפעם אתה תצטרך להתקשר, והפעם
תיפגשו פנים מול פנים, במציאות הזאת.
'היי', הקול שלך נשמע מוזר או שסתם נדמה לך, ולמה אתה מתרגש
כל-כך, אף פעם לא קרה לך כזה דבר. נראה כאילו חיכית לתשובה
כמה דקות ובאותו זמן עברו בראשך בערך מליון מחשבות, על אכזבה,
אהבה, וכל מני מקרים אחרים שיכולים להיות רק במוחך המעוות.
ואז שמעת את קולה עונה לך, כמו מלאך שנגלה אלך באיזה חזיון
נבואתי, וקולה נוגה ומתוק מכל דבר ששמעת מעולם, קול שאתה לא
יכול להקשיב לו, לא שאתה לא רוצה, אתה פשוט לא מסוגל. הפעם
באמת לקח לך הרבה זמן לענות בחזרה, הרגשת כאילו הלב שלך רוצה
לדבר, כאילו שכח שהוא לא מיתריי הקול ורגשותיו רצו לצאת ולגעוש
החוצה בעוצמה כה רבה עד שהם חנקו את מיתריי הקול.
קבעתם שתיפגשו בעיר ניטרלית בין שני מקומות מגוריכם, כאילו
בכדי ששניכם תקריבו קצת מאמץ, אולי כדי שתהיו מרוצים מכך.
עצרת בצד הדרך באיזה פונדק דרכים, נכנסת פנימה והזמנת קפה רק
בכדי להרטיב את עשן הסיגריה ששאבת תוך שלוש דקות בערך. ואז
היה נדמה לך שהיא הופיעה בפתח, וקפצת מהמושב כאילו ישבת על
גחלים או משהו כזה, היא חייכה את חיוכה שמילא את גופך בלי
להשאיר מקום לאוויר, ואתה רצתה אליה וחבקת אותה, התנשקתם כאילו
הייתם זוג אוהבים שלא ראו אחד את השני כמה חודשים, כי אתה היית
במלחמה במזרח התיכון או משהו כזה.
הבועה התנפצה כשהיא קראה בשמך בפעם השניה, היא עמדה לידך ועל
פניה הייתה ארשת פנים שהתאימה למצב המוזר לו נקלעת. התחלתם את
השיחה ישר לעניין אותו אתה העלתה בפעם הראשונה, סיפרת לה את כל
מה שידעת על ה'מלאך', ובאותו זמן חשבת עליה, היא שאלה אותך
משהו ולא ענית לה, היא שאלה אותך אם אתה בסדר, כי אתה נראה לה
קצת מעופף, ובאמת היית. לא יכלת להתרכז בשיחה, רק חשבת עליה
ועליך, מצבים דמיוניים שרצו במוחך. היא שאלה אם אתה רציני,
ואז התעוררת, אתה חייב לדבוק בחלק העסקי אחרת תאבד אותה, כך
אמרת לעצמך. היא אמרה שפעם הבאה היא רוצה שתגיע אליה, ואז כבר
היא תדע שהכל סגור ולך תהיה לקוחה חדשה.
הפעם הכנת את עצמך לכל, היית מוכן להשתלט על הפגישה, ואפילו
לאזור אומץ לנגוע בקטע הרומנטי, שלך ושל אלה. אתה מגיע לרחוב
סואן, ומתקרב למועדון בו נפגשתם. בכניסה יש שלט ניאון ענק ובו
כתוב "היכנס לבית האלוהים בו אלוהים לא קיים", מה זה אמור
להביע, זה רק מועדון, והרעיון שאלוהים הוא די.ג'י כבר פסה
ממזמן. אתה בא להיכנס ובכניסה עוצר אותך כומר, שנראה כי הוא
רק התחיל עם כל העסק. האיש לובש מדים של כומר ועונד שרשרת עם
צלב, אבל על הצלב אין את ישו הצלוב, רואים את ישו כאילו מצביע
לעברך בזמן שהוא נשען על הצלב עצמו, אתה לא מבין מה זה אומר,
האמת היא שאתה דיי מבולבל מכל העסק, איך כומר יכול להיות שומר
סף בכלל. על צד אחד בחליפתו של הכומר כתוב, "אלוהים הוא אתה",
ובצד השני, "במה אתה מאמין?". הכומר שואל אותך למה באת,
ליהנות או להיפגש עם מישהו, ואתה עונה בתמימות שבאת להיפגש עם
מישהי. הכומר נותן לך פשוט להיכנס, אתה ניכנס לדלת הימנית
בעודך חושב עד כמה מוזר זה הולך להיות. אתה עובר במסדרון ארוך
וחשוך לעבר דלת נוספת המוארת ע"י שני לפדים, נראה כי מישהו
השקיע דיי הרבה במקום, הקירות והתקרה מצופים פסיפס, והרצפה
עשויה שיש יפיפה שמעולם לא ראית כמותו, מאין בועות אפורות,
חלקן דהויות וחלקן לאו. אתה מתכונן לפתוח את הדלת, וזו נפתחת
מעצמה. אתה נכנס להיכל עצום שבא בסתירה לגודל הבניין מבחוץ,
אתה לא נותן לעצמך לשקוע בבעיית מרחב זו וממשיך להתקדם למרכז
ההיכל. על הקירות מסביב יש את אותם לפידים אך הפעם צבע האש
הוא בגוון צבעי הקשת. זרקור לפתע מאיר את גופך, וזרקור נוסף
מיד נדלק על דמות אחרת במרחק 20 מטר ממך, את השקט הנורא חותכת
מוזיקת כנסיית משולבת במיקס של קלאסיקה מודרנית עם אפקטים
אלקטרונים שמועלם לא שמעת. כנראה שמישהו רוצה לפוצץ את המוח
שלך, כי הווליום שלה ממש הרסני, ואז הכל נפסק ואתה שומע קול
נשי מהדהד, "ברוך הבא לקראת הקיום האמיתי", וכמו בסרט מדע
בדיוני אתה מתחיל לרחף ללא שליטה לכיוון הדמות האחרת, אתה לא
יכול לעשות דבר חוץ מלחשוב שזה מה שקורה לאחר שימוש מוגזם
ב'מלאך' או משהו דומה. אתה נעצר במרחק מטר מהדמות, וכעת אתה
מזהה כי זו - אלה, היא מחייכת וקוראת לך ללכת אחריה. אתם
עוברים לציידו השני של ההיכל, היא עוצרת בנקודה מסוימת. לפתע
אור נדלק ומאיר על ארבעים 'מלאכים' הצמודים לקיר מוכנים
לשימוש. אתה לא יכול להוציא מילה ונראה כאילו העפעפיים שלך לא
מתפקדים והעניים שלך רוצות להיות מנותקות מגופך המשותק, להיות
חופשיות. אחרי מספר דקות אתה עדיין לא מוצא מילים שיסרסו את
השקט הכל-כך מעיק.
היא עדיין מסתכלת עלייך, ואתה עדיין תקוע במכשירים שמהווים
מטרת חייך, מתפלא מיופים המוגבר עקב הימצאותם בהיכל זה. היא
מניחה ידה על זרועך ומורה לך ללכת אחריה. אתם מגיעים לחדר קטן
עם מיטה, בפינה דולק נר. היא מתיישבת על המיטה וקוראת לך
ובמבטה. אתם מתנשקים בחושניות ואתה מנסה לגרום לזמן לעבור לאט
אבל הכל קופץ, החיים עוברים מהר ואז פתאום לאט כמו נצח, עוד
פעם ועוד פעם, אתם עושים אהבה ונרדמים אחד בחיק השני, גופותיכם
לוהטות מאהבתכם.
אתה מתעורר לראות שזה לא היה חלום, מסתכל בשעון ורואה כי השעה
חמש בבוקר וחוזר לישון. אתה שומע דיבורים, לחישות שקטות
מאחורי דלת כמעט סגורה, פוקח את עיניך מעט, מנסה לראות את
האנשים שמדברים, אך לא רואה דבר. אתה מנסה לשמוע יותר טוב,
ומצטער כי אין לך אוזניים משופרות. אחרי מספר דקות אתה מתוסכל
מחוסר הצלחתך בלהבין את הלחשושים, ומחליט לחזור לישון, ובאותו
הרגע אין עוד דיבורים. אתה שומע סגירת דלת, ורואה את אלה
נכנסת לחדר, בטוחה שאתה ישן, מסתכלת עלייך במבט עצוב, מנשקת את
שפתיך ברוגע חושני ועוזבת את החדר. אתה מחכה מספר רגעים וקם
מהמיטה. החדר כעת מואר באור יום הנכנס דרך חמישה חרכים בתקרה.
הכל לבן בחדר, הקירות, המצעים שעל המיטה ואפילו הרצפה, העשויה
שיש לבן סגלגל כמו צבע ה'מלאך'. בחדר ממנו נשמעו הלחישות יש
עוד דלת לבנה, אתה משער שזו מובילה החוצה. בדלת השנייה יש חדר
אמבטיה מפואר. אתה מחליט לדפוק איזה אמבטיה שתבהיר את סבך
מחשבותיך בכדי להבין מה לעזאזל קורה פה. כזאת מקלחת לא עשית
הרבה זמן, אמבטיית קצף עם הברווז שלך, ולאחר מכן ג'קוזי. בחנת
את גופך במראה אחרי שיצאת, אתה נראה כרגיל, שיער שחור קצר, לא
כמו של הדתיים, את הקטע הזה כבר עזבת ממזמן, עינייך הכחולות
נראות בדיוק באותו צבע שבו הן היו כשהיית קטן, אתה רזה ושיער
על גופך כמעט שאין, ואתה שמח להיראות ככה. אחרי בערך שעה אתה
יוצא לבוש בבגדים, שהיו במקלחת ושהתאימו לך בדיוק. סתם ג'ינס
וחולצה קרועה משהו בצבע בז'. אתה מחליט ללכת הביתה וניגש לדלת
הכניסה, אך פתאום מבחין בדלת נוספת בצד השני של חדר השינה,
ואתה בטוח שהיא לא הייתה שם מקודם. הדלת נראית כמו דלת לחדר
ארונות, ואתה חושב שאולי עקב כך לא הבחנת בה מקודם. טוב נו,
אין לך הרבה מה להפסיד, אתה פותח את הדלת ומדליק את האור, זה
בטח לא חדר ארונות, אלא חדר כניסה המוביל לדלת נוספת, דלת
שחורה. אתה פותח את הדלת ולא חושב אפילו על לדפוק קודם. בחדר
אתה רואה בחורה יושבת מאחורי שולחן גדול, החדר נראה כמו חדר של
פסיכולוג או משהו כזה. היא מרימה מבטה מהדפים שעל שולחנה,
ואתה סוגר את הדלת מאחוריך. "הגיע הזמן באמת. כמה זמן לוקח
לך להתארגן, כמו איזה בחורה ביישנית לפני פגישה שנראית לה
גורלית". אתה מנסה לחשוב איך להגיב ובאותו זמן קולט כי יש לה
חמישה צגי מסך על הקיר, המראים את תכולת חדר המיטה והאמבטיה.
היא מזמינה אותך לשבת בכורסא שממולה. "אתה חלק מהתוכנית, כפי
שאתה כבר יודע עכשיו, הכל כבר נהיה יותר צלול הא?!", ובאמת אתה
מתחיל להבין מה קורה פה באמת.
הכל באמת נהיה צלול, כמו מיי מעיין זחוחים הנשפכים למוחך
ומנקים את כל הלכלוך והבלבול שהצטבר לך מכל הברדק הזה. "נו,
אז מה אתה אומר?", היא שאלה, אולי כדי שתגיב ולא תתקע באיזה
בועה. חשבת לרגע ואמרת בדיוק את מה שחשבת באותו הרגע, "חשבתי
שאני הראשון, אני היחיד שמפיץ את ה'מלאך' בעולם, מנהיג את
הארגון היחידי בעולם שעושה את זה, ואז הבנתי הכל, הבנתי שאני
חלק מהכל". היא חייכה והנהנה בראשה, כאילו היא מרוצה שילדה
הבין את מה שהיא ניסתה להסביר לו כל-כך הרבה זמן.
ואז השאלה עלתה לראשך, ורק המחשבה עליה דחפה אותך לשאול אותה
בשניה אחרי, "את זאת היא, הראשונה, שגם המציאה את ה'מלאך'
בשביל המטרה הזו?". היא הבינה מיד על מה אתה מדבר, התשובה
הסתובבה בראשה ואתה רצית כבר שתצא, אבל היא חשבה לרגע, רגע
ארוך ביותר ואמרה, "כן, רציתי לראות מה הפוטנציאל העצום שטמון
בך יגרום לך לעשות, ועמדת בצפיות מעל ומעבר, הגעת לשלב הבא,
עברת את 'אלה'". המילים האחרונות נתקעו בראשך, 'עברת את אלה',
זה נשמע כל-כך סתמי ופשוט, אלה הייתה עוד שלב בשבילה, וכנראה
גם בשבילך. רק שבשבילך היא הייתה משהו מיוחד, וזה העציב אותך
מאוד. אתה מוכן, מוכן להמשיך הלאה, ככה סתם, בלי להיפרד, אלה
כבר נשכחה. אז מה השלב הבא, שאלת אותה, היא לבשה מבט רציני,
ואמרה לך את אותו דבר נורא, שעלול לנפץ את כל בסיס החינוכי
שבך. אבל בשביל המטרה אתה מוכן, אתה מסוגל, והיא ידעה זאת
היטב, למרות שלא היה לך מושג איך, אבל אתה היית פתאום מודע
ליכולתך, בדיוק כמוה.
חזרת לביתך בברוקלין אפוף לגמרי אחרי ה-24 שעות האחרונות, הכל
היה ברור כל-כך שזה הביך אותך איך לא ידעת את זה ממקודם. פגשת
את יושע וסיפרת לו על מה שקרה, הוא לא היה מופתע וזה הציק לך.
ציפית שהוא יגיד משהו, יהיה מופתע או משהו כזה, אבל הוא לא אמר
דבר, לא הגיב כלל. אז שאלת אותו איך זה שהוא לא מגיב, או
מופתע מהקטע, והוא רק ענה, "כי אני יודע". הוא ידע כבר ואתה
לא, זה אומר שהוא מיוחד כל-כך, מה זה אומר לגביך, זה עיצבן
אותך לאלה כל הקטע הזה. חשבת על כך כל הדרך חזרה לביתך, חשבת
על זה כל אותו יום וביום שלמחרת, איך זה שלא הבחנת בכל ממקודם.
שחזרת את כל הדרך מאז אתה ויושע הקמתם את הארגון, איך לא ידעת
שמשהו באיזה שהוא שלב השתנה ביושע. ואז הבנת משהו אחד, אולי
יושע היה הכלי להתפתחות שלך, מה שדחף אותך להגיע לשלב הבא,
לשלב הנורא. לשלב הזה היה צד אחד, צד אמונתי, האמונה באלוהים,
האמונה שלך באלוהים. ידעת שפה קיים המבחן הגדול, המבחן הנורא
מכל. היא הסבירה את זה בכזאת פשטות, היא בטח עברה את זה גם,
והיא יודעת כמה זה קשה, וככה לבוא פשוט ולהגיד לך את זה, זה
הטריף אותך, 'כל מה שעליך לעשות, זה להפסיק להאמין באלוהים
כאלוהי, רק אז תוכל לעבור לשלב הבא, השלב הסופי', אלו היו
מלותיה, ואותו משפט נצרב במוחך לעד.
איך אדם אורתודוכסי כמותך מסוגל לעשות דבר שכזה, זה כל-כך קשה,
ונראה בלתי אפשרי שאפשר פשוט להשתגע, ואולי לא, כי אם אתה מבין
טוב את הדרך בה ה'מלאך' עובד, זה נהיה פשוט עד כדי גיחוך.
ב'מלאך' הרגשת חופשי כי לא היה מה שעוצר אותך, זו הייתה האמונה
שעצרה אותך כל חייך, אלוהים לא מעליך, הוא אתך, לא נגדך, הוא
לא משהו שיראים ממנו, הוא משהו שלוקחים ממנו דוגמא, כמו מורה
דרך, וזאת הדרך שלך, המעשים שלך, החופש שלך. ועכשיו אתה מבין
את כל זה, המיזוג בינך לאלוהים הושלם, וכעת מתחילה ההתחלה של
הסוף, כי אתה בשלב הבא, למרבה חוסר הפתעתך על המהירות בה זה
קרה. התקשרת אליה ואמרת לה שסיימת והיא ענתה, 'אני יודעת,
ועכשיו מתחיל הסוף', היא אמרה לך לבוא אליה למחרת. אז עכשיו
אתה חלק מהכל, והפעם גם במודע, כך שהמצב לא היה רע בכלל.
התפתחתם וגדלתם עד קצות תבל, הייתם מרושתים בכל העולם אחרי שנה
בלבד, ולא נתקלתם בשום התנגדות ממשלתית, אפילו הוותיקן לא עשה
דבר, כל העולם הוטמע, לפחות כך חשבת.
סיימת עוד יום של עבודה, הרבה לא היה לעשות, אבל בכל מקרה הלכת
לשם, סתם בשביל הכיף של ההישג, ההצלחה. חזרת הביתה בשעה
שאמורה להיות דיי סואנת, אבל הרחובות היו כמעט ריקים כבר, רוב
האנשים כבר הגיע לשלב שמעבר, לשלב בו אתה החיים, וחייך עוברים
בצורה אנרגטית בשלווה ואוטופיה עם שאר בני מינו של 'אלוהים'.
חברי הארגון עדיין לא עברו לשלב הבא מתוך בחירה, הם החליטו
להיות אחרונים, ואתה הסכמת. עברו שבועיים עד לרגע האחרון בו
הסוף יחדל מלהתקיים וההתחלה תישכח לתמיד. קבעתם מקום מראש, זה
יהיה במדבר, מקום בו הכל תמיד היה שקט, לא כמו השקט המלאכותי
שקיים כעת בעריי העולם. באמצע הלילה, הרכבים יצרו מעגל אורות
המרוכזים ב'מלאך' אחד, ומסביבו שני עשר אנשים כולל אתה. אנשים
החלו לעבור אחד אחד לשלב שמעבר, מתרגשים כמו ביום הולדתם, היום
בו הם חשבו איך זה היה להיות בן אפס, להיוולד ולחיות כך מכלום
את החיים. נותרת אתה והראשונה, היא נראתה מודאגת, היא הושיטה
ידה לעברך וקראה לך להיכנס למלאך, אתה היססת ואמרת לה שהיא
תהיה לפניך, היא התמקדה בענייך למספר רגעים, ואמרה, "האמן
נפתלי, האמן", ונעלמה מעבר לסוף.
כעת אתה עומד באמצע מקום שכוח אל, כי הוא כבר בעצם לא קיים.
עכשיו בוקר, ואתה מרגיש ויודע שהפעם שום דבר לא יתחיל. זאת
הפעם הראשונה מזה הרבה זמן שאין לך סיבה לקום, אין לך למה
לדאוג לחיים שלך, כי כבר אין יותר במילא. אתה לבד, בדיוק
במקום בו נולדת, כמו בהתחלה, רק שעכשיו לא קיים המשך, זה באמת
הסוף, הסוף של כלום. אתה מנסה לחשוב מה קרה, אמונתך לא
הושלמה, לא, זה לא נראית הסיבה, זה בגלל שאמונתך הייתה תמיד לא
במה שמסביב, היא אף פעם לא יצאה לעולם, נשארה תמיד במקום אחד,
תמיד הייתה בך.
|
