בא אלייך ללא תקווה
כי גירשת אותה ממני
עודני מלא אהבה
באתי, הביטי, הנני.

כי גם כשצעקת
הרגשתי כה חייב
כי ידעתי שצדקת
העולם חב לך חייו.

צחוקך את עולמי האיר
אני שלך ללא גבול
קול בכייך אותי העיר
ומיד אחריו מבול.

והימים היו טובים
פעם, כשהיינו אחד
הזמנים ממני תובעים
את שהיה שלי לעד.

ובשמחה נתתי הכל
וכשתבקשי גם את חיי
אקריבם ללא קול
אם רק תביטי בפניי.

ואם רק תסתכלי, תראי
אני רק צעד קטן מאחור
כשתצטרכי אותי, קראי
את יומך אהפוך ללבן משחור.

רוח לבי מיללת
ואנחנו כקטבים
נמשכים זה לזה
אך לנצח דוחים.

ובגופך נקודות
השייכות רק לי
מטרותיי נקובות
להשיב רצונך בי.

פעם, כשהיית שלי בלבד
הבטחתי לך עוד ילד
הלכת והשארת אותי לבד
ליבך עשוי פלדת אל-חלד.

ואני כבר נפלתי וקמתי
לא עייפתי מלנסות שנית
וכשהפסקת אותי נדמתי
את כל עולמי את בנית.

עכשיו אני נוסע אלייך
בבקשה אל תסרבי
הימרתי חיי עלייך
שלנצח שיערי תסרקי.

ואת שירי זה
רק את תביני
טעמנו זהה
אולי פעם תביאי
שמחה.