נהר של דם במורד הרחוב זרם
שטף את רגלי וליכלכן.
דם אחים, דם ערבים
עומד באמצע טרוף החושים.

חשכה אפפה אותי,
ולפתע קרסתי תחת משקלי
התעוררתי בתוך שדה שושנים
שחורים אדישים פניהם עצובים.

וקבר בודד במרכז השדה
התקרבתי אט אט ונחרדתי לגלות
את שמי חרוט עליו,
ולפתע הקבר הבודד
עמד בין אלפי קברים
בבית קברות רחב ידים
עם מיליוני אחי המתים,
שהלכו בעינים עצומות אל עבר המוות,
כי ככה אמרו, כי ככה רצו.

ועכשיו אני עלייכם מלמעלה מסתכל
עייני דומעות 2007 טיפות
ביחד עם אמהות שכולות, ואבות
שאת בניהם כבר לא ייראו.
חמש שנים של מלחמה,
והשקט שאחרי הסערה,
ו2007 דמעות יישכחו,
ואל הסטורית העבר ייעלמו.