יש בחור שיושב ליד הכביש הישן, על הגזע הגדול ליד סבך עצים.
ראשו מושפל, רגליו מתנודדות אנה ואנה. הוא עצוב. כמו כל האנשים
שמגיעים הנה בפעם הראשונה. אני צופה בו מרחוק. מחליטה שכבר כמה
ימים לא היתה לי שיחת נפש דכאונית ונראה שהוא צריך את זה. אני
ניגשת אליו ונעמדת ממש לידו.

"היי," אני אומרת. הוא מרים את הראש, אפילו לא עד למעלה, רק
לגובה המותניים שלי, שב ומשפיל אותו. אני מתישבת לידו.
"מה נשמע?" אני שואלת בכבדות מה.
"הכל בסדר..." הוא עונה בסתמיות, זה תמיד תוקע אותי.
"אתה בטוח?"
"אני לא מכיר אותך" הוא חותך. מכאן אני כבר מכירה את הדרך.
"בדיוק. אז מה איכפת לך לדבר איתי?"
"ולמה לך כל כך איכפת לדבר איתי?" הוא מחזיר, מסתכל עליי סוף
סוף עם קצת אור בעיניים.
"לא איכפת לי כל כך, סתם תפסת לי את המקום."
"זה המקום שלך?" הוא שואל בבלבול.
"ושל עוד הרבה אחרים" אני עונה "אז, מה מביא אותך לכאן?"
"סתם, הייתי מדוכדך..." הוא מביט בי, ואני מסתכלת עמוק אל תוך
עיניו הנוצצות, מנסה לקרוא אותו, נותנת לכל הרגשות שלו לחדור
אליי עד שאני מרגישה מחנק בגרוני.
"מה קרה?" אני שואלת בשקט, לא מסירה את מבטי.
"שום דבר מיוחד" הוא עונה באותו טון רגוע, ואז הוא מנתק את
מבטו "זהו, ששום דבר מיוחד!" קולו נשבר והוא טומן את ראשו בין
ידיו. "יש לי עבודה ודירה וחברה יפה וחמודה והכל בסדר. הכל...
מושלם"
אני שמה יד על כתפו, מלטפת אותו קלות. "ומה בכל זאת?"
"אני לא רוצה מושלם. אני רוצה... לחיות את החיים..." הוא לוחש
"לא שרע לי" הוא ממהר להוסיף "אני אוהב את העבודה שלי ואנה...
היא מדהימה, אבל... לא יודע... האם זה באמת מה שאני רוצה?"
אני לוקחת את ראשו בין שתי ידי, מיישרת אותו בעדינות שיהיה מול
עיניי, מרגישה את לחיו החמה הפועמת כנגד ידי.

"תקשיב," אני אומרת לו ברוך "אתה בנאדם נהדר. יש לך חיים
נהדרים. יש לך מישהי שאוהבת אותך. נכון, לפעמים יש היסוסים
והשגרה מתחילה להימאס ויכול להיות שתבחר לקחת הפסקה מהכל, אבל
תחשוב על זה - האם זה באמת מה שאתה רוצה? הרי אתה יכול להיות
כל כך מאושר עם מה שיש לך. בלילה יפה שכזה, אתה צריך לרקוד עם
החברה שלך תחת שמיים זרועי כוכבים, לא לשבת ולנהל שיחות נפש עם
זרים. אתה בחור מדהים," אמרתי, ובאמת התכוונתי לזה "תחשוב, האם
אתה יכול להיות מאושר עם מה שיש לך?" הוא מסתכל אליי, פניו
מתרככות ופיו מתעקל לחיוך.
"את צודקת," הוא אומר לי ותופס את פרקי ידיי שעדיין על פניו
"את צודקת, אני באמת מאושר!" הוא צוחק וקם "תודה," הוא מחזיק
את ידיי ומתחיל להתרחק "תודה לך, זרה מדהימה" קריאתו המהדהדת
נשמעת כשהוא פוצח בריצה ומתרחק. אני נשארת ליד הכביש על גזע
העץ, מזילה דמעה על עוד נפש שהצלתי.

יש בחור ליד הכביש, רוקד עם בחורה יפה, מתחבק וצוחק, מאושר,
בלילה יפה שכזה.