חזרתי מחדר מיון
והעיר הצנופה, באר שבע,
חזרה כבר לשמיכת הלילה שלה.


יש חלון , ובעדו אור בהיר של לילה
שמיים לא שחורים.
גגות הבנינים מוארים.

את השמיכה הזו של לילה
קיבלנו כשהיינו קטנים,ומאז נרדמים רק איתה
עם ריחה המוכר
שבזכותו מתמכרים לשינה
ולילדיה המופרעים.

אין מספיק אבק בעיר הזו.
אין מספיק אבק שיוכל להעכיר את נשמת המתכסים בה.
הלילה הזה נשפט משמיים
לקרירות רוחו מפיחת החיים
לרכות נוצות הכר
גרגור חתוליו על המכוניות
וצרצריו בדשאים הלחים עושים מה שעושים.
מה שעושה אני
נושמים את אותו אויר כוכבים באפינו.
באפם של כולם
נשימות שינה קטנות, מכרסמות,נוגסות.
עד שיגע בכבישים אור היום