|
קולות האנשים כבים בבתים
הסמוכים. בצמרות העצים מסתבכים
חלומות של ציפורים
ישנות. אי שם דלת נטרקת
אי שם צוחקת
אישה לעצמה. לעצמה היא צוחקת.
אהובים רעולי
פנים מציצים מכל עבר
מאישוני החלונות מכווצי התריסים.
והיא פושטת את בגדיה
לאור המנורה. והיא לובשת את עורה.
והיא פושטת ולובשת
צורה. עכשיו היא כבר חלום עצוב של מישהו.
עכשיו היא שיר קבור
עמוק במגירה. |
|
|
לא רוצה להוסיף
סלוגן. מה,
תכריחו אותי?
נרקומנית
מתחילה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.