כמו פרפר לאש
נמשך אל הפנים
השפתיים שבערו
האישונים הקטנטנים
היד שליטפה
והרימה את כסותי
הלב שהיא שברה
כשהיא הלכה ממיטתי

כמו סיוט בזמן ערות
האשליה של החלום
הגברת שנטשה
והשאירה קווצת שיער כתום
הגלגל שלא עוצר
ומסתובב כמטורף
ברחובות ערים בגשם
עף שליח מכונף

הוא מבשר לי על פרידה
אשר קשה היא ממותי
הוא משגע את חושיי
והוא מכיר בתומתי

היא נשלחה מן הגגות
פרשה ידייה לאוויר
הפרד ומשול אמרו כולם
הצליחו לקלוע למטרתי.




ממוחו הקודח הוא אסף שברים לא מובנים של ערות