עת אני עומד, חשוף גב,
מפקיר את גופי לצלב האור
שמכוון בדייקנות אל הנקודה הנכונה
מנהל את נשימותי לפי פקודות רחוקות
שורה בי הידיעה שהנה הן מגיעות
במתכונת מרוככת, כשאינן קטלניות אך עדיין
חזקות, חודרות, ומתעלמות מהמעצורים שמציב בשרי
כדי לצייר תמונה של תוכי בקשת של שני צבעים, שאינם למעשה
צבעים
ואף ללא מלה אחת.
עיני לא מבחינות במאום והספקנות מרימה ראשה
כאל מול האלוה.
כשניתנות ההוכחות לקיומן
באות הזמזום ובמופת הצילום
נמוגות המחשבות על האלוה
אך נשארים הרהורים על קרני הרנטגן
שחדרוני והשאירו הוכחה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.