"החליל מנגן מעצמו"
אתה אמרת בקול מתנצל.
ואני התבוננתי בלאט
תוהה בליבי "הכיצד?"
"צליליו משחקים באצבעותיי"
אתה אמרת וניצוץ בעינייך.
ואני במבט מהורהר,
תוהה "מי הוא הנושף בכלי?"
"אפשר להמשיך בדואט"
אתה פסקת בצליל לא מוכר.
ואני החרשתי אוזניי
לסולו החדש שנוגן.

אתה ריקדת באצבעותייך
ושאפת את צליליו
אך רגליי התמרדו
ועמדו כנגד דום.
אתה רצית קול שני
לווי למנגינה החדשה
אך אני את הקול הראשון לא הכרתי
וידיי סרבו לנגן.
התווים סבבו את חייך
והקולות שיכרו את יומך
ואני ארזתי את כליי
ומצאתי אומנות אחרת...

"לא הצליל צורם באוזניי
המנגינה נפלאה בהחלט"
אמרתי בכנות אמיתית,
ברגעים אחרונים שנותרו.
"אך לא אהיה עלה תאנה
לחידלון שליטתך כביכול"
הכרעתי בשילוב ידיי
וקימוט ליבי הכואב.
"שים ליבך למושכות
כי הן עדיין בידך"
מבקשת בטרם שקיעה
כי נהנתי איתך אז לפרוט.