כמה פשוט היה לאדם וחוה
שחיו יחדיו בגן-עדן באהבה.
בלי "יהודים", "ערבים","שחורים",
"לבנים", "עניים", "עשירים",
היה להם הכל בלי תנאים
חופש, בריאות וגם לנצח- חיים.
אבל לשניהם לא הספיקה האהבה,
הם גם לא רצו במנוחה או שלווה,
הסכנה נשמעה לחיך ערבה,
ועם הנחש, דפקו לנו את התקווה.
ואולי הם צדקו כרגיל ה"הורים"
כי באמת כולנו תמיד מחפשים,
לא את השקט, כאשר הוא כאן,
אלא את הרועש והמסוכן.
וכאשר אנו מקבלים את מה שרצינו,
פתאום אנחנו מבינים שטעינו.
וכמו העולם גם הדעות,
להשתנות ולהסתובב ממשיכות.
ועכשיו אנחנו מצטערים, אומרים "חבל"
רוצים להחזיר לאחור את הגלגל.
כולם רוצים לשנות
ואף אחד לא מסוגל.