אז מה יש לי עכשיו בחיים? יש לי חדר, שאינו באמת שלי, יש לי
מיטה שאינה באמת שלי, יש כוס ריוויון, ריק גדול בלב, כתב מחובר
קלות עם 'א' שנראית כמו 'שו' ו-'נ' שנראית כמו 'ו'. אני יושב
כאן וכותב על כלום. אפשר לחשוב שאני סיינפלד (וכשאני חושב על
זה, גם ה-'פ' נראית כמו 'כ'. פלא שאני מסוגל לקרוא את הכתב
שלי). העברתי עכשיו יומיים בבזבוז זמן מוחלט, בזבוז זמן של
משחקי מחשב וצפייה בטלוויזיה, ועכשיו רק מקונן בי הפחד שאני לא
יכול לעשות שום דבר אחר. יכולתי לעשות, כן, אבל הכל זה
פונקציה, פונקציה של אנשים, כסף ומאמץ. תשכחו מ-'זמן'; הזמן
עובר בלי קשר, על אפינו ועל חמתנו, אם נעמוד על הראש או נקפוץ
מהגג, באותה מהירות ודרך. אנחנו רק קולטים אותו אחרת. ברקע אני
שומע את הטלוויזיה דולקת בסלון ונאבק בדחף לצפות בה, לרוקן את
השכל קצת, איזה עונג. מספיק עם זה, הגיע הזמן להתמודד, לא?

כילדים קטנים מטפלים הורינו בכל הצרכים שלנו, אפילו החברתיים.
הם מאכילים ומשקים אותנו, ובו בזמן אומרים לנו מי יהיו או לא
יהיו החברים שלנו. ככל שאנו מתבגרים מצופה שנקום וניקח אחריות
על עצמנו, על בילויינו בשעות הפנאי. אם לא נקום ונעשה מעשה,
איש לא יעשה אותו בשמנו; כך זה כבר כמוסכמה בכל נושא. בריקודים
של הכיתות הנמוכות התגודדנו בקבוצות סביב הרחבה הריקה, נתנו
למורים, המבוגרים התורנים של הסצנה, לדחוק בנו למרכז. כמבוגר,
לא דוחפים אותך למרכז; אתה "דוחף" את עצמך, ספק מונע ע"י החברה
ספק מתקדם מכוח הרצון. הכל זה אינרציה, הכל. בהתחלה דוחפים
אותנו, עד לנקודה בזמן בה אנו משוכנעים שאנו יכולים לנוע לבד,
מתחילים לנופף בזרועותינו בהתלהבות אנה ואנה, רצים הלאה,
מאמינים בתנועה רצונית. זה לא נכון; את כל האנרגיה שלנו אנו
משקיעים למעשה באנשים אחרים, בעוד שאנו נעים רק בזכות אותו
כוח, אותה אנרגיה שניתנה לנו ע"י הסביבה. למעשה, זאת לא אשמתי
חלילה שאני עצלן. זאת אשמת החברה שלא מספקת לי את האנרגיה
הדרושה לי. תתביישי לך, חברה. אם כבר, זאת אשמתי שאחרים הינם
עצלנים, ולו רק כי אינני דוחף אותם מספיק. אנצל הזדמנות זו
ואתנצל לפני אותם אומללים חסרי מזל.

מעניין מי מניע את הראשון בשרשרת האנושית הקטנה שלנו, בה כל
חוליה, כל איש מניע את הבא בתור. האם זה החל עם אותו מרק
קדמון, מקור כל החיים בכדור הארץ? עם אותו ברק שפגע בנוזל והפך
אותו למה שהוא, בעת שכל חטאו היה ניסיון להעביר אנרגיה לאדמה,
כך שתפלוט אותה לאחר מכן כאטומים טעונים? האם אנו חייבים זאת
לעננים שיצרו אותו בהתנגשותם, נעים זה כלפי זה, מחליפים כוחות?
ואולי לרוח שקירבה אותם יחדיו, ומקור כוחה במיליון ואחד גורמים
שונים, באקראיות לשמה שעומדת בבסיסה. תודה אקראיות. הרגע
בזבזתי עוד שני דפים ממש על כלום, תודה רבה לך אקראיות.